אסור שמימוש זכות היסוד שלאסור שהרומן הארוך ורווי הכאב שבין הסרט "ג'נין ג'נין" למערכת המשפט בישראל ירד מסדר היום הציבורי קודם שנדע להפיק את הלקחים הנכונים. אומר מיד את דעתי: עד להחלטת השופטת בבית המשפט המחוזי בלוד, הלית סילש, שאסרה לאחרונה את הקרנת הסרט בישראל, מערכת המשפט כשלה חמורות בהבנת גבולות חופש הביטוי.

כשל זה מקורו בהחלטת בית המשפט העליון מתאריך 11.11.2003 בג"ץ 316/03, אשר התיר להמשיך ולהקרין את הסרט "ג'נין ג'נין" ללא כל מעצור או מחסום על אף החלטת המועצה לביקורת סרטים למנוע את הקרנתו. באותה החלטת בג"ץ הכפיף בית המשפט העליון את כל הערכים והאיזונים הקיימים בשיטתנו הדמוקרטית לערך עליון אחד: חופש הביטוי.

הוא הציב את חופש הביטוי כזכות יסוד החלטית שאין לפגוע בה, ואפילו אם היא כוללת דברי שקר והסתה. אנו לא זקוקים לכך שבתי המשפט יאמרו לנו שחופש הביטוי של היחיד מהווה זכות יסוד בשיטתנו הדמוקרטית. אבל אנו כן זקוקים להגדיר מה מותר ומה אסור בחברה דמוקרטית לעשות תחת ההגנה של חופש הביטוי.

אנו מאמצים על פי החלטות שיפוטיות וכחלק מכבוד האדם את חופש הביטוי כזכות יסוד בהיותה חלק לא נפרד משיטתנו הדמוקרטית; אבל זו אינה זכות יסוד מוחלטת על פי אף אחד מחוקי היסוד במדינת ישראל. לאמיתו של דבר, אין זכויות יסוד מוחלטות. אי אפשר לבטל את זכויות היסוד, אבל אפשר לפגוע בהן על פי הקריטריונים בחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו.

אסור שמימוש זכות היסוד של היחיד ירמוס ערכי יסוד של אומה שלמה או יפגע קשות באינטרסים הבסיסיים והצודקים שלה. וחופש הביטוי אינו החופש לשקר. הוא אינו החופש להסית נגד המדינה או צבאה באמצעות תשתית של עובדות שקריות. הוא לא החופש, תוך שימוש בגניבת דעת והצגת עובדות מסולפות, לעוות את הערכים הבסיסיים של צה"ל. לכן הרכב השופטים בבג"ץ 316/03 נכשל.

הם פרצו את גבולותיו הלגיטימיים של חופש הביטוי, והפכו אותו לחופש על בסיס של יסודות שקריים, לפגוע בצה"ל, בערכיו הבסיסיים ובחיילי המילואים שהיו מעורבים אישית בכניסה לג'נין. לאמיתו של דבר, בג"ץ אפילו קידש את חופש הביטוי כחופש לשקר באומרו "במסגרת חופש הביטוי אין בוחנים אם הביטוי הוא אמת או שקר. שכן הסרת ההגנה מהביטוי השקרי מעניקה לרשויות את הכוח לברור את האמת מן השקר".

וכך תוך הצגת סרט דוקומנטרי באופיו האמור לחשוף עובדות, סולפו עובדות וסולפה דמות צה"ל והמדינה. סילוף, אשר כפי שנאמר בהחלטת בית המשפט המחוזי בלוד, נעשה בחוסר תום לב.

בית המשפט העליון הוסיף בזמנו ציטטה תמימה, מרגיעה ובלתי מציאותית מספרו של אלן דרשוביץ' כי "עם ביטוי רע מעוות ופוגעני יש להתמודד באמצעי הביטוי הטוב והמיטיב, המהימן והאמיתי", כאילו אנו חיים בארץ הפלאות של עליסה. כל מי שיש לו קשר לעולם המציאות יודע שלאחר שיוצקים את הרעל בנפש האדם לא כל כך בקלות ניתן לטהר את נפש האדם במילים יפות.

זכות יסוד שנועדה לאפשר לבני אדם להביע דעתם ללא חשש הפכה על ידי בית המשפט העליון לכלי למתן הגנה טוטאלית לתקוף על בסיס של שקר את מדינת ישראל ואת צבא הגנה לישראל ולהציג את חייליו כשודדי אדם ורוצחי נפשות. מעניין מאוד כי אותו בית משפט, אומנם בהרכב אישי שונה, החליט כי ממעסיקים שבנו את עסקיהם בהונם ומרצם כן מותר לשלול את חופש הביטוי בהתארגנות ראשונה של עובדים במפעלם.

במשך 19 שנה היו צריכים חיילי המילואים לסבול תוך תסכולים איומים את הכפשתם האישית ללא הגנה של מערכת החוק. דומני שכולנו חייבים תודה לשופטת בית המשפט המחוזי, הלית סילש, ששמה סוף לכישלונה הגדול של מערכת המשפט, וכן ראויה גם תודה מיוחדת לעורכי דין נבות תל־צור וטל שפירא שייצגו בהתנדבות במשפט הוצאת הדיבה את סא"ל (במיל') ניסים מגנאג'י. 

הכותב כיהן כיו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת ה־12