ראיון זה הוא מזיגה של שיחות עם כמה אנשים שאמורים להכיר את מחשבתם ואת עמדותיהם של הנשיא ג'ו ביידן, מזכיר המדינה אנתוני בלינקן ואחרים המקורבים למפלגה הדמוקרטית בבירת ארה"ב. הדברים מוצגים כאילו זו שיחה עם אחד ולא היא. האחד מורכב מדבריהם של מקורות אחדים.
מהם הנושאים השנויים במחלוקת בין ישראל לבין ממשל ביידן?
"לא בין הממשל לישראל, אלא יותר בין המפלגה הדמוקרטית לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו. ביחס לישראל, הנושא השנוי במחלוקת הוא שוב פעילות ההתנחלויות. מאז 1967 ולינדון ג'ונסון זו תמיד הייתה בעיה. אפילו במהלך שנות טראמפ, שב'עסקת המאה' שלו נותר מחויב לפתרון שתי המדינות, הוא הצליח לחלץ התחייבות לאי־סיפוח מצד נתניהו, שגם הוא - על ידי קבלת העסקה - אישר מחדש את תמיכתו בפתרון שתי המדינות. וזה חשוב מאוד וחיובי מאוד. אך כמו בהזדמנויות רבות בעבר - כולל בביקור רשמי בישראל של סגן הנשיא ביידן בשנת 2010 - ישראל לפעמים מחפשת דרכים לא לקיים את התחייבויותיה המוצהרות. עכשיו אתם מעלים איזה טריק שנקרא קרן קיימת".
הייתי כתב של עיתון ישראלי בוושינגטון בשנים 1976־1979. רבים בישראל מתחו ביקורת על השגריר שמחה דיניץ על היותו קרוב מדי למזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר. חשבתי שזה טיפשי. זה היה הישג לשגריר. כך גם לגבי נתניהו. אני שומע אמריקאים רבים - בעיקר יהודים - מתלוננים על יחסיו הקרובים עם טראמפ. נהפוך הוא - זו צריכה להיות המטרה של כל ראש ממשלה ישראלי - להיות הכי קרוב שהוא יכול לנשיא ארה"ב. מה לא בסדר בזה?
"נתניהו לא הצליח, ואפילו לא ניסה, להישאר מאוזן ללא נטייה מפלגתית באמריקה. וזה לא התחיל עם טראמפ. ב־2012 האנשים שלו סייעו לקמפיין של מיט רומני, כולל קיום מעין עצרת בירושלים. נתניהו השתמש ברון דרמר כדי לארגן את הקמפיין הזה, ומאוחר יותר מינה אותו לשגריר בארה"ב. הנשיא אובמה, שידע על תעלולי דרמר, לא סירב לקבל אותו כשגריר. ותוצאה אחת לכך הייתה ההשפלה של אובמה ב־2015 במהלך מושב קונגרס משותף שיזמו דרמר ויו"ר הבית הרפובליקני מבלי להודיע לנשיא - לפחות כעניין של אדיבות בסיסית. אובמה המשיך למלא כמעט את כל הבקשות הישראליות (לא על איראן) לאחר מכן. אך עדיין מסביבת ראש הממשלה הייתה רק איבה כלפיו בקדנציה השנייה. זו הייתה הנקודה הנמוכה ביותר ביחסים בין ישראל לדמוקרטים. הם עדיין שם".
כלומר ביידן וממשלו כאן כדי להסדיר את חשבונות אובמה מול נתניהו? האם על זה כל הרעש? האם זו הסיבה שלא התקשר לנתניהו אלא חודש לאחר ההשבעה?
"בכלל לא. ישראל - לפחות נתניהו - תרצה לדון איתנו בנושא איראן, ובאופן ספציפי כיצד להתניע מחדש את עסקת 2015. הרמטכ"ל שלכם כבר אמר מה לעשות ואיך לנהל את המדיניות האמריקאית. יש להניח שזה נעשה בברכת נתניהו. זה כשלעצמו משהו שביידן כלל לא העריך. אפילו כמעין בלון ניסיון הוא היה מגושם ומעצבן. תקופת טראמפ הסתיימה. אל תיקחו את ארה"ב כדבר מובן מאליו. במילים אחרות וקצת בגסות – ביידן לא עובד אצל ביבי. הפעם האחרונה שמישהו בדק - סיוע במיליארדים עובר מארה"ב לישראל. אף פעם לא עבר דולר בכיוון ההפוך".
"יש בממשל כאלה החושבים שהנשיא צריך לוודא שההופעה הקרקסית של נתניהו בקונגרס ב־2015 לא תחזור על עצמה. אחת הדרכים להבטיח זאת היא שנתניהו יתנצל על התקרית ההיא ויבטיח להתנהל אחרת. זה לא קשור למה שקרה בעבר. זו הבטחה ביחס למה שלא יקרה יותר בעתיד".
"ישנם כמה הבדלים מהותיים בנושא איראן בין אמריקה של ביידן לישראל של נתניהו. ביידן מאמין שאפילו הסכם לקוי – כמו זה שנחתם אז - טוב יותר מאשר אין־הסכם. עדיף לנסות לתקן הסכם מאשר לבטל אותו. מאז שקרע טראמפ את ההסכם, איראן התקדמה הרבה מעבר למה שבהסכם היא התחייבה אפילו לא לנסות לפני 2030. כל עוד היה הסכם, הם קיימו את הצד שלהם בעסקה ואפשר היה לנסות לדבר איתם על תיקונים. עכשיו הם מקדמים את תוכנית הגרעין שלהם. אנו רוצים לגרום להם לגלגל את המצב אחורנית וגם לעשות שינויים. ברור שהם רוצים שגם אנחנו נחזור לפחות למצב שהיה. לא טריוויאלי".
"הקבוצה סביב ביידן לא מאמינה שסנקציות ישברו את גב איראן. הם לא עבדו עם קוריאה הצפונית. אך אם הסנקציות אכן עובדות, יש להשתמש בהן לקידום פתרון דיפלומטי. ביידן ובלינקן התחילו בכיוון הזה, ועדיף לדבר איתם מאשר לשאת נאומים בומבסטיים או להשתמש בראיונות בפוקס ניוז על מנת לשגר מסרים מתריסים לוושינגטון".
העיתון "אקונומיסט" מנתח את המדיניות של ביידן כניסיון מודע לצאת מן המזרח התיכון ולהתרכז במזרח אסיה. אני מצטט: "אובמה וגם טראמפ ניסו למתן את המעורבות האמריקאית בסכסוכים האינסופיים במזרח התיכון. כעת, אפילו יותר מקודמיו, ביידן מאותת על כוונה להוריד את המזרח התיכון בסולם העדיפויות של אמריקה".
ביידן הקפיא משלוח נשק לסעודיה והורה גם לבחון את מכירת הנשק לאיחוד האמירויות הערביות. הוא לא מגלה עניין רב במרדף אחר השלום בין ישראלים לפלסטינים, מרדף שנוהל על ידי חמשת הנשיאים האחרונים. מזכיר ההגנה שלו, לויד אוסטין, החל בבדיקת הפריסה האמריקאית, והוא צפוי לשקול הוצאת כוחות מהמפרץ הפרסי.
רוב מאלי, בעל ניסיון רב במו"מ במזרח התיכון אצל קלינטון ואובמה (יהודי ממוצא מצרי, הראשון שקבע שאהוד ברק בכלל לא התכוון לעשות שלום עם הפלסטינים בקמפ דיוויד 2000), שעזר להשיג את הסכם הגרעין המקורי, הוא כעת שליחו המיוחד של ביידן לאיראן.
לדעתי, כל אלה מרמזים אולי שביידן יוותר בסופו של עניין לאיראנים על יותר מדי עמדות שחשובות מאוד לישראל ולמדינות הסוניות המתונות.
"אני לא מאמין שממשל ביידן – הנשיא עצמו, סגניתו, בלינקן, מאלי, סאליוון ובמיוחד אובמה מהצד – ירשה להסכם עם איראן להתמוטט סופית. יש אפילו דחיפות מסוימת להגיע לנקודות הסכמה בסיסיות חשובות עוד לפני הבחירות לנשיאות באיראן ביוני, כי יש הצופים שהנשיא החדש שם יהיה יותר קיצוני.
"יש אמירה די ברורה מה התוכניות לגבי המזרח התיכון בכלל, ישראל ואיראן בפרט, במסמך הנחיות למדיניות חוץ שפורסם בשבוע שעבר על ידי הבית הלבן: במזרח התיכון, אנו נשמור על מחויבות ברזל לביטחון ישראל, בו בזמן אנו מבקשים לקדם את שילובה עם שכנותיה ולחדש את פעילותנו כמקדמים פתרון בר־קיימא של שתי המדינות".
"נעבוד עם השותפים האזוריים שלנו כדי להרתיע את התוקפנות האיראנית ואת האיומים על ריבונות ושלמות טריטוריאלית, נשבש את פעילות אל־קאעידה ורשתות הטרור הקשורות אליו ונמנע את תקומתו של דאע"ש, נטפל במשברים הומניטריים ונכפיל את המאמצים שלנו לפתור את הסכסוכים המזוינים המורכבים המאיימים על היציבות האזורית".
"אבל אנחנו לא מאמינים שכוח צבאי הוא התשובה לאתגרי האזור, ולא ניתן לשותפינו במזרח התיכון צ'ק פתוח לנהל מדיניות העומדת בסתירה לאינטרסים של אמריקה או לערכיה. לכן הסרנו את תמיכת ארה"ב בפעולות צבאיות התקפיות בתימן, ואנחנו תומכים במאמצי האו"ם לסיום המלחמה שם".
"מטרתנו תהיה למתן ולרדד את המתחים האזוריים וליצור מרחבים שבהם יוכלו אנשים ברחבי המזרח התיכון להגשים את שאיפותיהם. אני לא חושב שיש צורך בתחכום תלמודי כדי להבין מה יהיו המגבלות וההזדמנויות בפעילות של ממשל ביידן מול איראן".
אז הממשל כבר החל לנהל מו"מ עם איראן בלי להתייעץ תחילה עם ישראל?
"זה לא מדויק. הממשל רק התחיל לבחון דרכים כיצד הכי טוב להתחיל במו"מ. השיחות מתקיימות עם בעלות בריתנו באירופה על פרוצדורות ולא על מהויות. ויש גם שיחות עם ישראלים בכירים – לאו דווקא נתניהו".
רק רגע, אתה אומר שהממשל מדבר עם ישראלים על איראן – אבל לא עם נתניהו?
"יש כל מיני מגעים בין שתי המדינות. יש שרי חוץ, יש שגרירים. יש משרדי הגנה. יש מגעים. יש היכרויות. אתה לא יכול לפגוש ישראלי רשמי בכל תפקיד שהמילה הראשונה שלו אחרי שלום ומה נשמע – לא תהיה איראן. אז יש דיבורים. נתניהו ואחרים לא מפסיקים להציג את עמדותיהם בפומבי – הדבר היחיד שנשאר לברר אצל נתניהו הוא אם ההצהרות שלו משקפות גם את עמדתו האמיתית או שזה שוב סתם אמירות כדי להרשים את הבוחרים שלו".
אז אם נתניהו יתקשר לאובמה ויתנצל וגם יבטיח להילחם על עסקה חדשה באיראן בדרכים מתאימות - כל החטאים ייסלחו?
"לא. זה לא קשור לאובמה. זה לא קשור לחטאים. מדובר במפלגה הדמוקרטית. בשנת 2019 נתניהו ביטל הזמנת שתי חברות קונגרס מוסלמיות לבקר בישראל כאשר טראמפ דחק בו לעשות זאת. אחת מהן תכננה לבקר גם את סבתה בגדה המערבית. צריך להזמין אותן מחדש. הן חברות דמוקרטיות בקונגרס, ויש לתת להן כבוד. אפשר להתווכח איתן, אבל לא להחרים אותן".
האם יש עוולות אחרות ברשימה שלך?
"ביידן הבטיח לעצמו את המועמדות ביוני 2020. נתניהו לא יצר איתו שום קשר - אפילו לא בערוצים סודיים - מאז ועד לאחר שהוא הוכרז כמנצח על ידי כל רשתות הטלוויזיה באמריקה. וגם אז – רק שעות רבות לאחר מכן - הוא אמר 'מזל טוב' בלי לומר על מה, בלי לקרוא לו הנשיא הנבחר. במהלך תקופה זו הוא השתתף בשמחה בטקסים וביוזמות שנועדו לעזור לטראמפ בקמפיין. ולולא המגיפה ולולא הוראתו של טראמפ לחסידיו להימנע מהצבעה בדואר, ייתכן שנתניהו היה מתוגמל בכהונה נוספת של טראמפ".
זה נשמע קצת קטנוני, כמעט לא בוגר. אנחנו מדברים כאן על דיפלומטיה גבוהה ופוליטיקה גבוהה, על סיכוני ענק ואפילו על איום קיומי על ישראל - ואתה מצפה מנתניהו לקחת את הסיכון להכעיס את טראמפ? הוא יכול להשיב לו בכל מיני דרכים מטורפות.
"בציוץ הראשון הוא לא רק שכח לומר 'הנשיא הנבחר', אלא באותו ציוץ הוא חלק שבחים בשפע לטראמפ. הכללת שניהם בציוץ אחד עם תמונה של נתניהו עם טראמפ בראש נראתה כעלבון וכרמז לכך שאולי נתניהו שותף לטיעון ההזוי שטראמפ עוד יהיה המנצח".
"בין הבחירות וההשבעה הגיע פומפאו לישראל, ביקר בהתנחלות ולקח את נתניהו לפגוש את נסיך הכתר של סעודיה - כאילו לא נערכו בחירות בארה"ב. פומפאו ניסה לאותת כי טראמפ ממשיך. זהו מהלך של שבירת מסורת. ממשל שהובס או שסיים את הקדנציה האחרונה לא מטלטל את הסירה. טראמפ ופומפאו עשו זאת, ונתניהו השתתף. יד ימינו של נתניהו, ראש המוסד יוסי כהן, הגיע לוושינגטון ונפגש עם פומפאו במקום הכי ציבורי בעיר - 'קפה מילאנו'. כאילו דווקא. כל האירועים הללו מתרחשים בזמן שטראמפ מכריז כי ביידן גנב את הבחירות. ונראה כי כל המחוות והפעולות הפומביות הללו מעידות כמעט בבירור: ישראל, נתניהו לפחות, נמצאת עם טראמפ, לא עם אמריקה ונשיאה הנבחר".
"ברצינות - האם אפשר באמת לצפות שדברים עם ביידן יימשכו כאילו כלום לא קרה בארבע השנים שחלפו? ידידות אישית לא תפרח כאן לפני שנתניהו יבצע את הצעדים הנחוצים ויאמר את המילים הנדרשות כדי להתחיל לתקן את יחסיו עם המפלגה הדמוקרטית: לכונן מחדש אי־מפלגתיות של ישראל בזירה הפוליטית האמריקאית הוא הצו הראשון של היום. ויש לכם בעיה: ביידן לא צריך את נתניהו וגם לא במיוחד את ישראל. היהודים האמריקאים, למעט החרדים, מצביעים לדמוקרטים. טראמפ היה זקוק לנתניהו ולישראל משיקולים פוליטיים ואישיים וגם להפך".
יש לנו בחירות עכשיו. האם ייתכן - כפי שטוענים פרשנים - כי הטיפול של ביידן בנתניהו נועד לפגוע בו מבחינה אלקטורלית?
"לא. אם הוא היה רוצה הוא יכול להשתמש בכלים מזיקים באמת. עיכוב שיחת נימוסין אינו אחד הכלים הללו. ביידן ינסה להתרחק מהבחירות בישראל. הוא בוודאי לא יתמוך בפומבי באיש. העדפתו - אם קיימת - אינה ידועה עד כה. אילו הוא היה נשיא מסוג טראמפ – הוא בטח היה רומז מה העדפתו או לפחות אי־העדפתו. אני מעריך שביידן לא יתנקם ולא יתחשבן. הוא ישים את ישראל במקום הנכון בסדר העדיפויות הראוי בעיניו, ולא נראה לי שזה אחד משלושת המקומות הראשונים".
"בכל מקרה, מה שבטוח הוא שכאשר מישהו מפרסם בציבור ובפומבי עד כמה הוא יתגעגע לרש לימבו – מישהו כך לא יזכה לאהבת יתר מביידן".
הכותב כיהן בעבר כעורך הראשי של מעריב
[email protected]