המערכת הפוליטית במשבר אמת. זו אינה דרמה של שיברון בנקודת זמן אחת או קריסה במכה אחת. זהו משבר שנמשך לאורך ארבעה סבבי בחירות, כאשר ברקע אפשר גם לשמוע השערות או כמיהות לסיבוב בחירות חמישי.

ואכן עולה השאלה: לכמה סבבי בחירות אנו זקוקים עוד כדי שנפנים היטב את המחיר העצום שאנו משלמים בגלל שיטת הבחירות הנוהגת בישראל, שהיא שיטת הבחירות היחסית הכלל־ארצית? כל סיבוב בחירות עולה לנו, ישירות ובעקיפין, חמישה מיליארד שקלים. לא פחות.

שיטת הבחירות היחסית אינה תואמת למבנה החברה בישראל; ואין צורך בהוכחה נוספת שאכן זה המצב. אבל אנו כמו מתרגלים לחיים בהמשכו של משבר כעניין של שגרה כשהמערכת הפוליטית ממשיכה לשטות בנו. עד כה לא גובש כוח אשר מסוגל להציע ואף להיאבק על שינוי שיטת הבחירות.

ארבע האלטרנטיבות ברורות: המשך שיטת הבחירות היחסית, מעבר לשיטת בחירות אזורית, שילוב של בחירה ישירה של ראש הממשלה יחד עם בחירת המפלגה האהודה, והקביעה שמי שעומד בראש המפלגה הגדולה ביותר הוא אוטומטית ראש הממשלה.

אבל מסתבר שלא פחות מסוכן מהמשבר הפוליטי, ואולי אף עולה לנו במחיר גבוה יותר, זו התמונה של פערים אידיאולוגיים, אמיתיים או מלאכותיים, בין הימין לשמאל, ולא חסרים בתוכנו כאלה שמשתדלים להעצים חלוקה זו כדי להגדיר את זהותם האידיאולוגית, כאילו היה זה הנושא החשוב ביותר העומד בפנינו.

מותר לפסול אידיאולוגיה של הזולת. זוהי פעולה לגיטימית. אך לפסול את הזולת עצמו מחמת שיש לו אידיאולוגיה שונה, זהו מעשה של הרס פנימי עצמי.

שלטי בחירות (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)שלטי בחירות (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

כל אזרח במדינת ישראל היכול לעבוד וגם עובד והיכול לתרום חלקו לביטחון המדינה, וגם תורם, הוא אזרח שעמו אנו חייבים לשתף פעולה ולא משנה מהי השקפתו האידיאולוגית.

יש לנו בישראל בשוליים שמאל קיצוני. ויש לנו בשוליים גם ימין קיצוני. אבל בין שני קצוות אלה יש לנו מרכז גדול המהווה את רוב רובו של העם, ואין זה משנה אם נטייתו של חלק ממרכז זה הינה לשמאל או לימין, שכן המשותף עולה עשרות מונים על המפריד.

בפני מדינת ישראל אתגרים גדולים, ואתגרים אלה מציעים שדה פעולה רחב, שאיתו אנו צריכים להתמודד, ואין בו שום חשיבות להיכן השייכות או הזהות האישית מוצאת עצמה, בנטייה לשמאל או לימין.

כמה מהאתגרים: חיזוק המגזר העסקי ויציאה מהמשבר; צמצום היקף האבטלה; תנופה בבניית תשתיות פיזיות כמו מערכות כבישים, גשרים, מסילות ברזל; נמל ים לשינוע גז טבעי; התאמת מערכת החינוך לאתגרי העתיד בתחום התעסוקה ושיפור שכר המורות והמורים; חיזוק וייעול מערכת הבריאות עם שיפור התגמול למתמחים ולאחיות; השקעה בהון אנושי בפריפריה וסגירת פערים.

ארגון מחדש של המשטרה כדי שתוכל להתמודד נכונה לא רק עם הורדת מפלס הפשיעה הכללי אלא גם עם הבטחת הביטחון האישי בדרום המדינה ובמגזר הערבי; מפעלים חדשים למיחזור פסולת ושמירה על הסביבה; העלאת ההכנסה הפנויה של המשפחה; וזו כמובן רק רשימה חלקית. כל אלה הם האתגרים האמיתיים שיקבעו את עתיד המדינה. להתמודדות עם אתגרים אלה שותפים כולנו, ימין ושמאל.

מה שממחיש עד כמה החלוקה לימין ושמאל נעדרת ממשות הינה העובדה כי בתחום מדיניות החוץ, כשמגיעה הזדמנות היסטורית, אין זה משנה מי אוחז בהגה השלטון, ימין או שמאל. את הסדר השלום עם מצרים, תוך ויתורים טריטוריאליים מופלגים, עשתה ממשלת הליכוד בראשות מנחם בגין. את הסכמי המים עם ירדן קידם אריאל שרון. את הנסיגה מפתחת רפיח הוביל אריאל שרון.

האתגרים האמיתיים של מדינת ישראל אינם נעוצים באידיאולוגיה של ימין או של שמאל. אף רכיב חברתי לא יכול לפסול רכיב חברתי אחר משותפות מלאה בחברה ושותפות מלאה בשלטון.

הגיעה השעה שכולנו נעשה חשבון נפש אמיתי ונוקב על המחיר האמיתי שאנו משלמים כאומה מחמת העצמה מזויפת של הניגודים בין ימין ושמאל. שיטת בחירות קלוקלת יחד עם דיכוטומיה חברתית לא יאפשרו לישראל למצות את יכולותיה וייתכן שאף יסיגו אותה לאחור.