1. מתנגדי נתניהו מצהירים שכל מבוקשם הוא להוציא לפועל את רצון העם, כפי שלטענתם בא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות שהעניקו רוב למפלגות המתנגדות לנתניהו. והנה, הצעת נתניהו לבחירות ישירות מאפשרת לשמאל להוכיח זאת ולממש את אותו רוב, שנאמר: "אם אכן העם איתכם, קחו את המפתחות כאן ועכשיו, בלי אבל ובלי חבל". ציבורית, נתניהו מצא סוס מנצח: התנגדות השמאל לבחירות הישירות חושפת אותו כמי שהעלה טענות שווא ומנסה לגנוב שלטון בניגוד לרצון העם.

מאז הבחירות, התשתית האידיאולוגית־מוסרית להקמת ממשלת לפיד בראשות נפתלי בנט היא דין הציבור: גוש אנטי־ביבי זכה בבחירות, ולכן עליו להרכיב ממשלה. הבעיה עם הקריטריון הזה היא שלאחר הסיבוב השני הטיעון היה הפוך. מחנה הנגד, אז בראשות בני גנץ, תבע להיות מוכרז כמנצח מפני שקיבל מנדט אחד יותר, ואף שרק לימין (אז ליברמן היה עדיין באמצע) הייתה היתכנות תיאורטית להרכיב ממשלה.

גם לאחר הסיבוב הרביעי, האפשרות היחידה להרכבת ממשלה ללא הפרת נדרי בחירות היא ממשלת 63 בראשות נתניהו. שהרי אצל הציונות הדתית ההתנגדות להליכה עם רע"ם נולדה רק לאחר הבחירות. זו לא הייתה התחייבות לבוחרים, ולכן בידי הפה שאסר – להתיר. ישנה רק נוסחה אחת להתרת פלונטרים אלקטורליים - העברת קביעת המנצח לגורם שעל דינו אין עוררין: הציבור. כך קורה ביעילות רבה במישור המוניציפלי: ברגע שהוד מעלתו הבוחר מסמן את המנצח, הסבך הפוליטי משתחרר בן רגע. האקדח הזה שהופיע במערכה הראשונה עוד ישוב ויופיע במערכה השלישית.

יו''ר יש עתיד יאיר לפיד (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)יו''ר יש עתיד יאיר לפיד (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

 
2. יש פער לא מבוטל בין התדמית של איתמר בן גביר לדמותו האמיתית. לא בכדי אושרה מועמדותו בבג"ץ חרף התווית שמנסים להדביק לו. מי שלא מתבונן בתווית אלא במה שנמצא מאחוריה, מגלה איש נבון בעל כושר ביטוי מדויק, רגישות אנושית והומור נעים. גם למי שרחוק מהשקפת עולמו של הימין בכלל ושל עוצמה יהודית בפרט, קל לחבב אותו לאחר מגע אישי קצר.

אני בין אלה הסבורים שכניסתו לכנסת מוסיפה עוצמה לישראל וחוסן אידיאולוגי למחנה הלאומי. חבל שגישתו הסטריאוטיפית לנושא מנסור עבאס מזכירה את זו של אחרים כלפי עוצמה יהודית. ברור לי שמדינאי הוא תבנית נוף בוחריו וסביבתו הפוליטית. בן גביר נכנס סוף־סוף לכנסת, ובתחילת דרכו הוא מעוניין להסב לבוחריו נחת רוח ולא עוגמת נפש בגין עמדות שלכאורה קשה להסבירן. אולי בעתיד יתמודד עם תפניות הצהרתיות אמיצות של מי שהתבטאו קודם כאויבים ביותר פתיחות ואומץ לב.

איתמר בן גביר (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)איתמר בן גביר (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)


אומנם אני מחרות והוא היה בתנועת הנוער של הרב מאיר כהנא, אבל אני בא מעמדת מוצא קרובה למדי לעניין אזרחי ישראל הערבים, שנהגו להצביע רובם ככולם עבור מפלגות השואפות ומטיפות בגלוי לחורבנה של ישראל, ושוללות מכל וכל שיתוף פעולה עם מפלגה ציונית כלשהי. כמו בן גביר, לא הסכמתי להצטרף לשקר המוסכם שהשמיעו אפילו אישים בימין, שעל פיו מרבית ערביי ישראל מזדהים עם המדינה. גם היום אני סבור שבעיקרון מי שמצביע למשותפת - מחליט להוציא עצמו מכלל הזכאים להשתתף בעיצוב חייה של מדינת ישראל. אפשר וצריך לכבד אותו כתושב כל עוד הוא מכבד את חוקי המדינה, וזהו.

בדיוק מתוך עמדת המוצא הזו, אי אפשר להפריז בחשיבות המהפך שחוללה רע"ם, כאשר עוד לפני הבחירות הציעה לציבור הערבי נכונות לשיתוף פעולה חסר תקדים עם כל הגורמים הציוניים, וקיבלה ממנו מנדט סוחף, חרף כל הגידופים וההתנכלויות לעבאס. בעיניי, הרצון לא לאכזב את ציבור בוחרי רע"ם עומד מעל לשיקול פוליטי רגיל. נראה לי שלעניין זה רבים מהגורמים שימינה מהליכוד מסכימים. התנגדותם אינה לעצם שיתוף הפעולה עם רע"ם, אלא לסכנה שהם רואים בתלות בה ובמנהיגיה. כמו בן גביר וחבריו, אני ער לחשש ש"הכשרת" רע"ם עלולה לספק שותף לגיטימי לרוקמי ממשלת השעטנז של מיכאלי, שקד, זנדברג והשכל. אבל בעיניי זה מצחיק. אותה תקשורת שעושה היום הכל כדי לטשטש את התהום שנוצרה בין הגישה החדשה של רע"ם לעמדות האש"פיסטיות של המשותפת, תהלל את המהפכה של עבאס ביום שבו יתקבע על ההליכה עם לפיד, ותנפץ בעוצמה את כל האמירות הלא נכונות שמוטחות כיום ברע"ם, בלי שאיש בשמאל או בימין פוצה פה או מצפצף.

יש כאן מעגל קסמים. השמאל והתקשורת לא מבליטים את השינוי המהפכני בעמדת המפלגה, כי כל עוד היא עם נתניהו זה מנוגד לאינטרס שלהם. ואילו הימין חושש מדעת הקהל, שלא מפנימה את המהפך ברע"ם. השתלחויות הימין בעבאס נחלקות לשניים: מצד אחד, ניתוחים רציניים ומלומדים של אריה אלדד, מיכאל בן ארי ואחרים, שמדגישים את האידיאולוגיה של תנועת האחים המוסלמים שצריכה לעמוד לנגד עינינו כל העת. מצד שני, אמירות ירודות של פוליטיקאים, איכותיים מבחינת יכולותיהם, שהגיעו לשיאן במתקפה על הצבעת רע"ם בוועדה המסדרת - שבמידה רבה הם עצמם אלו שגרמו לה בהתבטאויות שלוחות רסן. מזכיר קצת את הבדיחה על הילד שרצח את הוריו ומבקש רחמים בגין היותו יתום.

רע"ם היא מפלגה אסלאמיסטית שמרנית. היא לא מפלגה קומוניסטית שעיצוב העבר מחדש הוא אחד מתחביביה. היא עוסקת בעתיד מבלי להתכחש לעברה. אפילו מתקיפי עבאס מימין מציינים שהאיש התבטא מאז ומתמיד נגד גילויי אלימות ונגד טרור. שמעתי את נאומו בערבית שהופץ ברשתות. לא מצאתי בו דבר שאינו מתיישב עם נאומו בעברית או עם הנאום הנפלא שנשא ביום השואה הקודם. הוא מושיט לנו יד כמוסלמי ערבי גאה ליהודים גאים. הוא לא מתכחש לבני עמו, גם כאלה שאינו מסכים עם דרכם.

כמי שסייע רבות כחבר כנסת לאסירים יהודים שפעלו ממניעים לאומיים, גם אם ביצעו פעולות שכמובן לא תמכתי בהן ולא הצדקתי אותן, חיפשתי התבטאות כלשהי של עבאס התומכת במפורש או במשתמע בטרור, ולא מצאתי. עבאס הצהיר שהוא מוכן ששופט יבחן את כל מעשיו בהקשר זה. ועיקר העיקרים, כאיש לאומי הוא מבין שמבחינתנו דיבור על חוק הלאום מוחק את כל מה שנאמר עד כאן.

בנאומו בערבית אמר עבאס לבני עמו: לא סטיתי מעקרונות היסוד. אני עדיין כואב את ה"נכבה", אבל פניי לשיתוף פעולה ולהשתלבות. מאז שיחת בן־גוריון עם מוסא אלעלמי ב־1934 חיכינו לדיבור כזה. כדאי לעשות מאמץ כך שאם יוזמת עבאס לא תתפוס לבסוף גובה, זה לא יהיה בגללנו.

tguvot@maariv.co.il