לאחר ליל ההכרזה של יו"ר יש עתיד יאיר לפיד על כך שעלה בידו להרכיב ממשלה, פרסמו עשרות רבנים בימין קריאה "לעשות הכל" כדי למנוע את הקמת ממשלת השינוי. לכאורה אין כל פסול באמירה הזו. "לעשות הכל" זה מטבע לשון שגור. פלטפורמת דוח השנאה של קרן ברל כצנלסון, שמאתרת ברשתות החברתיות ובטוקבקים מילים ומשפטים המבטאים שנאה, גזענות והסתה - לא הייתה מנטרת את הביטוי. ולמרות זאת, מדובר באמירה מסוכנת. הן בגלל מעמדם של הרבנים החתומים עליה כמנהיגים בעלי השפעה וסמכות רוחנית ופוליטית בקרב הציבור הדתי־לאומי, והן משום שהיא מתווספת לאמירות דומות, כולל זו של ראש הממשלה, שהצהיר בגלוי כי ממשלת השינוי "מסוכנת".

לפעמים אנחנו שוכחים את זה, אבל מנהיגים לא חייבים להשתמש במילים מפורשות על מנת לאותת לציבור שלהם שיש קהלים מסוימים שדמם מותר. החברה הערבית, שלאלימות המילולית נגדה כבר נעשינו אדישים, חיה את המציאות הזו מדי יום. מעטים אלו שמזדעזעים כשראש הממשלה קורא לראשי הרשימה המשותפת "תומכי טרור", למשל.

גם השמאל למד לחיות עם הרדיפה הזו. את יריית הפתיחה סיפק נתניהו, כשאמר ש"השמאל שכחו מה זה להיות יהודים". אותו נתניהו אשר במהלך העשור האחרון דואג משיקולים פוליטיים ציניים לנצח על מקהלת ההסתה המתמשכת, שמטרתה למסגר את השמאל כאויב מבפנים, כזה שכל מי שנגוע בו פסול. יומיים אחרי שנתניהו כינה לראשונה את משתתפי מחאת בלפור "מפיצי מחלות", התבצעו שתי התקיפות הראשונות נגד מפגינים. באותו זמן השימוש במונח ברשתות החברתיות קפץ ב־550%.

בדומה לכך, בואו נראה מה קרה לשיח השנאה נגד התקשורת משנת 2015 ועד היום. באותה שנת בחירות שבה גבר הליכוד על המחנה הציוני, קיבלנו את מטבע הלשון "הערבים נוהרים", ולאחריה, טוענים לא מעט פרשנים, חצה נתניהו את הרוביקון והשיל מעליו בהדרגה את מעטפת הממלכתיות ככל שחגורת החקירות סביבו התהדקה. שיח השנאה ברשתות נגד התקשורת ואנשי התקשורת קפץ בין שנת 2015 לשנת 2019 ב־2,600%. באותן שנים קפץ שיח השנאה נגד מערכת המשפט בכמעט 1,000%. 15% משיח השנאה נגד בית המשפט העליון כוללים האשמות של בגידה במדינה.

לפרופ' ארווין סטאוב, מהמומחים המובילים בעולם לחקר השנאה והאלימות, יש משפט מדהים: ברגע ששנאה יוצאת ממנהיג היא אינה נשארת תחת שליטתו, אלא מחלחלת אל תוך השקפותיו ותפיסותיו של הציבור ומושרשת בהן.

החברה שלנו מצויה בתהליכי התפרקות. ההסתה הגואה בשנים האחרונות היא תוצאה של מגמות חברתיות ואידיאולוגיות מסוכנות שיש לעצור, ועכשיו. ריפוי החברה חייב להתחיל בהכרה בגורמים ששינו את התווים בעשור האחרון והקצינו את הטון. את זה ניתן יהיה לעשות כשמעבר לקריאת המילים, נקשיב גם למוזיקה. 

הכותבת היא מנהלת הזירה הציבורית בקרן ברל כצנלסון