רבות כבר נכתב ונאמר בקהילה ובתקשורת הבינלאומיות בנוגע לסבב הלחימה האחרון בין חמאס לבין ישראל. זכותה של ישראל הייתה להגן על עצמה ועל אזרחיה מפני המטחים האגרסיביים של אלפי רקטות שירה חמאס במשך עשרה ימים בחודש מאי האחרון.
זכות זו זכתה להכרה נרחבת בקהילה הבינלאומית. עם זאת, כעבור ימים ספורים הופיע ביתר שאת גל של ביקורת, האשמות וגינויים בינלאומיים נגד ישראל, במיוחד לנוכח תמונות שמנגנוני התעמולה של חמאס הפיצו לתקשורת.
נראה שבפרץ עוינות זה, נעלמה מעיני הקהילה הבינלאומית העובדה שחמאס והג'יהאד האסלאמי ביצעו פשעי מלחמה מרובים של ירי ללא הבחנה לעבר אזרחי ישראל. הקהילה הבינלאומית מצאה גם לנכון להתעלם מפשעי המלחמה של חמאס בשימוש באוכלוסייה הפלסטינית כמגן אנושי - הצבה של מפקדות, מתקני אחסון נשק, אמצעי לחימה אלקטרוניים ועמדות ירי של רקטות ליד ובתוך בתים פרטיים, בתי חולים, מסגדים, מבני ציבור, בתי ספר ובניינים רבי־קומות.
זאת ועוד, נשכחה העובדה שחמאס חפר מאות קילומטרים של מנהרות מבצעיות והתקפיות מתחת למערכת הכבישים האזרחית והציבורית של העיר עזה ומתחת לבתי חולים ובתי ספר, ובכך הוא סיכן את כלל אזרחי עזה והפך את כל התשתיות האזרחיות בעזה למטרה צבאית לגיטימית. לפרשנים והפוליטיקאים שמבקרים את ישראל, נוח לשכוח שבבחירת מטרות צבאיות פעלה ישראל בדרכים שונות כדי למנוע ולהמעיט פגיעה באזרחים.
העוינות והסטנדרט הכפול נגד ישראל, המאפיינים באופן מסורתי את התקשורת הבינלאומית ואת הגורמים הפוליטיים הליברליים בעולם המערבי, הגיעו לשיא של ציניות בהחלטה האחרונה של המועצה לזכויות אדם של האו"ם - הגוף היחיד במערכת הארגונים והסוכנויות של האו"ם שאמור, על פי המנדט שלו, לפעול תוך "אוניברסליות, אובייקטיביות ואי־סלקטיביות", ללא "סטנדרטים כפולים ופוליטיזציה", כדי לקדם את סוגיית זכויות האדם בעולם.
ב־27 במאי אימצה המועצה החלטה ביוזמת פקיסטן ו"מדינת פלסטין", ובתמיכת כל אותן המדינות המשמשות דוגמה לכיבוד זכויות אדם כגון קובה, לוב, סומליה, אוזבקיסטן וונצואלה, וכן משקיפים מסוריה, תוניסיה, עיראק ואיראן. על פי ההחלטה, תוקם "ועדת חקירה בינלאומית עצמאית מתמשכת" שתחקור ב"שטח הפלסטיני הכבוש, לרבות ירושלים המזרחית, ובישראל" את ההפרות לכאורה של המשפט הבינלאומי ההומניטרי ודיני זכויות האדם.
באופן מוזר, נראה שמועצת זכויות האדם התעלמה מתוקפנות חמאס בירי של יותר מ־4,000 רקטות לעבר האוכלוסייה האזרחית בישראל, כמו גם מפשעי המלחמה של חמאס כנגד האוכלוסייה האזרחית שלו.
אפשר לתהות אם החלטה חד־צדדית זו עולה בקנה אחד עם מטרות־העל של המועצה לזכויות האדם. מה שברור הוא שמועצת זכויות האדם, עם קיבעונה נגד ישראל, איבדה כל אמינות כגורם רציני, אוניברסלי, אובייקטיבי ונטול פניות. להפך, היא פוגעת בתום לב וביושרה שהאו"ם יכול היה להתפאר בהם.
הכותב הוא חבר ב"מבטחי" – פורום מפקדים לאומי; דיפלומט; היועץ המשפטי לשעבר במשרד החוץ; וראש התוכנית למשפט בינלאומי במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.