הקרב האמיתי על התקציב יהיה בין שמאל וימין כלכליים - בין מי שמבקשים לתת לעסקים להוביל את הכלכלה לבין מי שמבקשים את הגדלת כוחם של הפקידים במהפך המדהים של יו"ר הכנסת מיקי לוי בנוגע לחוק הנורבגי.
הנה החישוב שאנחנו משלמים עבור התענוג הזה, לכל חבר או חברת כנסת שנכנסים בזכות החוק הנורבגי. עלות השכר הישירה של חבר הכנסת עומדת על 700 אלף שקל (50 אלף שקל, מדובר בעלות שכר, לא ברוטו, הכוללת הפרשות של המעביד); העסקת שלושה עוזרים פרלמנטריים עולה 680 אלף שקל בחודש, כ־227 אלף שקל לכל עוזר/ת פרלמנטרי/ת, כ־19 אלף שקל עלות שכר בחודש לכל עוזר פרלמנטרי.
מה שווים כל התקנות והחוקים ה"חברתיים" כביכול אם הם לא מגיעים לשכבות החלשות? זו עוד תופעה עצובה בסבך הביורוקרטיה הישראלית, שהופכת עבור אוכלוסיות מסוימות את החוקים לאות מתה, ובדרך כלל מדובר באוכלוסיות החלשות. מחקר של הביטוח הלאומי, שפורסם לאחרונה, בדק את תופעת "אי־מיצוי זכויות" - מצב שבו אדם או משפחה הזכאים לתוכניות רווחה אינם נעזרים בה מסיבות שונות.
כלומר, בין אם מדובר באי־ידיעת הזכויות ובין אם בחוסר ידע או יכולת להתמודד עם המערכת - יש כאלו המתייאשים מהמערכת, מלכתחילה או במהלך ההתמודדות עם הביטוח הלאומי, ומוותרים על מיצוי זכויותיהם. טבעי הוא שהשכבות החלשות, אלו שזקוקות מאוד לאותו "מיצוי זכויות" יממשו אותן פחות, אבל המחקר של הביטוח הלאומי הדהים אותי במספריו. התופעה הזו היא מכה לכל החקיקה החברתית ולכל סט הזכויות שמעניק הביטוח הלאומי. מה שוות כל המילים הללו אם השכבות החלשות לא מממשות אותן.