דמיינו שהרמטכ"ל מחליט למנות קצין מחטיבת דובר צה"ל למפקד טייסת. דמיינו שהוא מחליט למנות קצין מחיל התקשוב למח"ט גולני.
הציבור היה מרים גבה ותוהה לפשר ההחלטה. איך יוכל קצין מחיל התקשוב, שמתמחה בטכנולוגיית תקשורת, להוביל כוחות חי"ר בלחימה בעזה או בלבנון? איך קצין מדו"צ, שמתמחה בניסוח הודעות לעיתונות, יכול לפקד על רביעיית מטוסי F16 בעומק סוריה?

אם כך, תמוהה החלטת הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי למנות שני קצינים ללא ניסיון תקשורתי לתפקידי מפתח בחטיבת דובר צה"ל במדינת ישראל. המינוי הראשון היה של תא"ל רן כוכב, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית, לתפקיד דובר צה"ל וחבר במטה הכללי. מי שמכיר את "רנכו" - כפי שמכנים אותו בצבא - מתאר קצין מוכשר, מבריק ובעל יכולות ניהול גבוהות. מסתבר שלתקופה קצרה הוא הנחה את תוכנית "רצועת הביטחון" בגלי צה"ל. בזה ניתן לסכם את "ניסיונו התקשורתי".

הקצין השני הוא טייס בחיל האוויר ששירת בשנים האחרונות באגף התכנון. לפני כשבוע הוא מונה לרע"ן תקשורת בינלאומית בדובר צה"ל. מכריו מתארים קצין מוכשר, חכם, עם ניסיון מדיני ואנגלית ברמת שפת אם. האם יש לו ניסיון בעבודה מול גופי תקשורת? אתם כבר יודעים את התשובה.

רק בזמן האחרון יחסי האמון בין התקשורת הזרה לדו"צ עורערו באופן חסר תקדים במבצע שומר החומות כתוצאה משני אירועים מרכזיים. הראשון היה תרגיל הונאה של צה"ל שבמהלכו דו"צ תדרך כתבים זרים כי כוחות קרקע ישראליים נכנסו לשטח רצועת עזה. שעות לאחר הפרסום פרסם דובר צה"ל הבהרה והתנצל בפני כלי התקשורת על ההודעה המוטעית. עם זאת, תחושת הכתבים הזרים היא כי הוטעו במכוון.

למה לדו"צ לעשות את זה? שעות לאחר מהלך ההונאה תקף חיל האוויר את "המטרו" של חמאס, רשת של מנהרות בעזה. הכתבים הזרים בישראל, וגם לא מעט ישראלים, ממשיכים לסבור כי התדרוך השגוי נועד להשפיע על היערכות חמאס לקראת התקיפה האווירית. אגב "מטרו", זה השם שניתן לרשת המנהרות באגף המבצעים בצה"ל. האם כוכבי או מישהו מטעמו תהו לגבי משמעות המילה ואיך היא תתקבל בלונדון או בניו יורק? האם שם אזרחי למטרה צבאית מהווה בחירה נכונה ומדויקת?

האירוע המשמעותי השני שערער את יחסי האמון עם גופי התקשורת התרחש יום למחרת, ב־15 במאי. צה"ל החליט להעמיק את המשבר מול התקשורת הבינלאומית, כאשר חיל האוויר תקף את מגדל אל־ג'לא ברצועת עזה, בניין בן 12 קומות שבו שכנו משרדים של כלי תקשורת זרים כמו איי.פי ואל־ג'זירה.

להבנת הנזק העצום לתדמית צה"ל אבקש מכם לחשוב כמו עיתונאי או דיפלומט זר. בעיניהם, צירוף שני האירועים – ההונאה והתקיפה – הביא לתחושה שצה"ל לא רק מטעה כתבים זרים במכוון, אלא גם תוקף אותם פיזית. בגלל התרעותיו של צה"ל – שיחת טלפון לבעל המגדל – אף אחד לא נהרג או נפצע בהפצצה. עם זאת, האירוע היווה נקודת מפנה ביחס ממשל ביידן ותמיכתו בפעולת ישראל נגד חמאס. האם בצה"ל שקלו לעכב את הפצצת הבניין בעזה בגלל נוכחות עיתונאים בבניין? התשובה היא לא. באותו יום, דובר צה"ל הוציא הודעה שלפיה בבניין פעל המודיעין הצבאי של חמאס, כולל יחידת המחקר והפיתוח של הארגון, שהייתה "נכס ייחודי לארגון הטרור".

למחרת, ביום ראשון, ערב שבועות, פורסמה בעיתון "הג'רוזלם פוסט" ידיעה שלפיה גורמים מדיניים העבירו לגורמים הרלוונטיים בממשל ביידן ראיות מפלילות שהצדיקו את הפצצת הבניין. רה"מ דאז בנימין נתניהו אישר את הידיעה בראיון לרשת NBC וסיפר שישראל העבירה לארה"ב הוכחות לפעילות טרור דרך ערוצי המודיעין.

הסיפור לא נגמר. ביום שני נשאל מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן אם הוא ראה את המידע. התשובה שלו הייתה שלילית. "אחרי התקיפה ביקשנו מידע נוסף לגבי הצדקתו, אבל טרם ראיתי מידע כזה", אמר. גם לאחר דבריו החריפים של בלינקן, ישראל התמהמהה יום נוסף ורק למחרת, ארבעה ימים אחרי התקיפה, בלינקן סוף־סוף קיבל את המידע. ועדיין, התמונה התבהרה רק כעבור מספר שבועות. ב־7 ביוני ביקר שגריר ישראל בארה"ב גלעד ארדן במשרדי איי.פי בניו יורק. שם הוא חשף כי בבניין שהופצץ פעלה יחידת חמאס שפיתחה יכולות לשבש את מערכת כיפת ברזל.

גלעד ארדן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)גלעד ארדן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הכתבים לא אנטישמים

הסיפור לעיל לא נועד לשלול את הלגיטימציה של ישראל להגן על עצמה ולתקוף מטרות צבאיות של חמאס, אלא לנסות לברר למה לא הוציאו את המידע הזה בזמן אמת, ממש אחרי הפצצת הבניין. צה"ל יודע לבנות תיקי הפללה, לתרגם אותם ולהלבין כל מידע מודיעיני רגיש. הוא גם יודע לשתף בו ידידים בעולם בזמן אמת, לא חודש אחרי. אם הוא היה עושה כך מיד אחרי השמדת הבניין, אולי זה היה חוסך את הביקורת של הבית הלבן ושל בלינקן. ייתכן שהלגיטימציה להמשך המבצע לא הייתה נפגעת.

אז למה כל זה לא קרה? הסיבה, לדעתי, היא שזירת התקשורת הוזנחה בידי הממשלה הקודמת ומוזנחת גם כעת בידי צה"ל, שפועל כאילו הוא בחלל ריק שאין עליו פיקוח או לחץ בינלאומי. הוא היה צריך לתת דין וחשבון ציבורי מיד ולא להמתין לגל של ביקורת עולמית.

בשנים האחרונות, לדוגמה, העדיפו רמטכ"לים למנות קציני שדה לתפקידי מפתח בחטיבת דובר צה"ל במקום מומחים לתקשורת או לדיפלומטיה ציבורית. במידה מסוימת, אפשר להבין את ההיגיון. אין כמו לוחם או טייס מוערך שמכירים את הפעילות הצבאית על בוריה כדי להסביר לעולם את פעולותיו של צה"ל במהלך מלחמה. בנוסף, אל לנו לחשוב שמינוי של איש מקצוע לבד ישנה את המצב. הצבא הוא רק שחקן אחד במערכה דיפלומטית גדולה בהרבה למען שימור הלגיטימציה של מדינת ישראל.

מינוי דובר מקצועי לא פוטר את מקבלי ההחלטות מלשקול את ההשלכות המדיניות הרחבות שמשפיעות באופן ישיר על פעולות צה"ל, על הלגיטימציה של ישראל לפעול ועל התדמית של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית החפצה בשלום. וזו הנקודה: הזירה התקשורתית היא חזית לא פחות חשובה מהעורף או משדה הקרב בעזה. הזירה התקשורתית משפיעה על המשך פעילות צה"ל ותפקודה של ממשלת ישראל לא פחות מנפילת רקטה באשקלון או בשדרות. האחד תלוי בשני: אם יש נפגעים רבים בעורף, המבצע יסלים; ואם אין לגיטימציה בינלאומית בגלל ניהול תקשורתי כושל, המבצע יקוצר.

ועל כן, אל לנו לקבל מצב שבו צה"ל והממשלה ממשיכים להזניח את התקשורת הבינלאומית. מאוד קל לומר שהכתבים הזרים הם נגד ישראל ואנטישמים (כפי שהרבה פעילי הסברה טוענים), אבל זה שטויות. זו טענה שאולי יהיה אפשר לטעון רק אחרי שישראל עשתה הכל נכון, או לפחות התאמצה בצורה הטובה ביותר מבחינת אנשים, משאבים וזמן. עד היום, כל זה לא נעשה. מדינה שמכבדת את עצמה הייתה משקיעה את המשאבים וממנה את האנשים הנכונים לתפקידים הנכונים. דוברוּת היא מקצוע, וכך צריכים להתייחס אליה. לישראל צפויים עוד עימותים בעתיד. ההזנחה חייבת להיפסק.

הכותב הוא העורך הראשי של "הג'רוזלם פוסט"

[email protected]