אי אפשר להסתכל על השתלטות הטליבאן על ארמון הנשיאות בבירה קאבול, עקב נסיגת ארצות הברית מאפגניסטן, ולא לחשוב על וייטנאם. 50 אלף צעירים אמריקאים ומאות אלפי וייטנאמיים שילמו בחייהם על “תיאוריית דומינו” מופרכת בשנות ה־70 של המאה הקודמת.

על פי התיאוריה, אם האמריקאים יינטשו את וייטנאם והווייטקונג יתפוס את השלטון בסייגון, עשרות מדינות במזרח אסיה ייפלו רחמנא ליצלן בידי הקומוניסטים, וחיי הווייטנאמיים יהפכו גיהינום כי המשטר הקומוניסטי יביא לקריסה כלכלית. היו גם, כרגיל, פרשנים פה בארצנו שמיד עשו הקבלה לאזורנו והזהירו כי נטישת סייגון תביא לנפילת תל אביב. “האמריקאים הם בעלי ברית מפוקפקים שלא יעמדו לצדנו בשעת צרה”, ניסו ללמדנו מקצת מהפרשנים כאן.

לאחר מלחמה עקובה מדם, עם פגיעה קשה באוכלוסייה אזרחית, הצליח הווייטקונג להשתלט על וייטנאם, והפלא ופלא, יחד עם ההשתלטות אכן הייתה קריסה, אבל לא של כלכלת וייטנאם, אלא של תיאוריית הדומינו. וייטנאם פרחה, ויחסיה עם המערב השתפרו לבלי היכר, איכות החיים של אזרחי וייטנאם המאוחדת השתדרגה, והמשטר החדש בראשות הווייטקונג אפילו הפיל את משטר האימים בפנום פן בקמבודיה השכנה, שגם היא שינתה פניה מאז.

משנסוג הצבא האמריקאי מסייגון, עם התמונות המוכרות של אלפים בשדה התעופה של סייגון המתחננים שהמסוקים האמריקאים יפנו אותם, הסתבר שחייהם של הנשארים בסייגון היו טובים פי כמה מאלו של הנמלטים לארצות הברית. זאת ועוד, היקף הסחר בין ארצות הברית לווייטנאם גדל פלאים.

בסופו של יום, השינוי הגדול היחיד היה שינוי שמה של סייגון – סמל לדרדור מוסרי – להו צ’י מין סיטי - סמל לכלכלה מוצלחת. אני מכיר את הטיעון שאין דין הווייטקונג כדין הטליבאן, אולי כן ואולי לא. כבר בעצם ימים אלו של כניסת הטליבאן לקאבול אנו עדים לשינוי מסוים בדפוס ההתנהגות שלהם, ואולי אנו עדים לתהליך דרמטי. נכון שלדמוקרטיה מערבית הם לא יהפכו, אבל למדינה עם פחות הוצאות להורג ורדיפת המיעוטים - ייתכן.

הטליבאן מחוץ לשדה התעופה בקאבול (צילום: רויטרס)הטליבאן מחוץ לשדה התעופה בקאבול (צילום: רויטרס)


ובכל זאת מה עלינו ללמוד מסיפורי וייטנאם ואפגניסטן, שדומים לניסיון שלנו בלבנון? לא ניתן לכפות שלטון על עם אחר בכוח כידונים וסולם ערכים שאין העם רוצה בו. מסתבר שעם אחד לא יכול לכפות על עם אחר את סולם הערכים שלו.

ולעניין יחסינו עם ארצות הברית, חשוב לזכור כי אלו מתבססים על סולם ערכים דומה של דמוקרטיה, חופש והתנגדות לאפליות על רקע לאום. כל עוד ישראל תמשיך לדבוק בעקרונות אלו, בלי לתפוס צד במחלוקות הפנימיות בארצות הברית (מה שעשינו וחבל שכך בימי טראמפ־נתניהו), ותמשיך בגישה הביטחונית שלנו שטבע בן־גוריון: “לא נסכן חייל אמריקאי אחד בהגנה על גבולנו” - היחסים המיוחדים בינינו לבין ארצות הברית יימשכו. על כן אין דין קאבול כדין תל אביב.