כשנודע שיפעת שאשא ביטון תמונה לשרת החינוך, שמחתי מאוד. סוף־סוף מישהי שזהו תחום ההתמחות שלה, אחת שבאמת ביקשה את התיק הזה, ושלא נאלצה, כמו קודמיה בתפקיד, להסתפק במשרד החינוך לאחר חלוקת השלל. אלא שמאז אני בעיקר מנסה להבין מה היא רוצה. האם השנים שבהן התנהלה בצלו של משה כחלון ולא הצליחה להטביע חותם וליצור לעצמה בולטות תקשורתית, גרמו לה להתאהב בפוזיציה הלעומתית והמתוקשרת שהפגינה בוועדות הקורונה? האם מדובר באשת מקצוע שמבקשת לעדכן ולשדרג את מערכת החינוך הארכאית שלנו, או במישהי שתקריב את עתיד וביטחון ילדינו בתמורה לעוד חשיפה במהדורת החדשות?
כנראה שגם בממשלה לא יודעים לענות על השאלה, ולכן החליטו השבוע לחתום על צו עוקף שאשא ביטון, כזה שיאפשר לחסן ילדים בשטח בית הספר, למרות התנגדותה הנחרצת. מנכ"ל משרד הבריאות חתם על הצו שגיבש היועץ המשפטי לממשלה בהתייעצות עם שר הבריאות, הכל כדי לפתור את ההתעקשות המיותרת והלא ברורה של השרה.
"להכניס את הלחץ החברתי הזה לתוך בית הספר זה פשע מבחינתי". כך נימקה השרה את התנגדותה לחיסון תלמידים במסגרת בתי הספר. אלא שמאז החליטה השרה, באופן תמוה, להפוך את הלחץ החברתי שממנו רצתה להימנע למכבש חברתי. לפי המתווה לפתיחת שנת הלימודים, הוחלט כי תלמידי כיתות ח'־י"ב בערים אדומות, בכיתות שבהן יש מתחת ל־70% מחוסנים או מחלימים, ילמדו מהבית בזום.
במתווה הזה ייענשו הילדים שהתחסנו ולא יזכו לחזור לספסל הלימודים, בגלל הילדים שאינם מחוסנים. מאז ועד כתיבת שורות אלו אני מנסה להבין מה אחוז הילדים שהתחסנו בכיתה של הבן שלי. האם עליי כאמא שנהגה באחריות וחיסנה את בנה כדי להחזיר אותו למסלול הלימודים, מוטלת עתה האחריות לחיסון הכיתה כולה? האם אני צריכה להתקשר אל ההורים ולדבר על לבם שיחסנו את ילדיהם, כדי שבני יחזור סוף־סוף לספסל הלימודים?
השרה שאשא ביטון מציגה עצמה כמי שזכויות הילדים חשובות לה. אם כך, מדוע היא מאפשרת לרמוס את זכויותיהם של התלמידים שהתחסנו לטובת כאלה שלא מתחסנים? המתווה שגובש שגוי מכל הבחינות – ערכית, חינוכיות ואפידמיולוגית. המתווה צריך לתגמל ילדים שהתחסנו ולא ההפך. ילד שהתחסן צריך לחזור לספסל הלימודים, וילד שלא התחסן - שילמד בזום. זה מה שנכון לעשות כדי לעודד התחסנות בקרב ילדים, ולא להעניש את מי שהתחסן.
שרת חינוך שתומכת בזום כפתרון ולא בחיסונים, גוזרת על ילדינו שנת לימודים אבודה נוספת. לימודים בזום אינם מתאימים לכולם. מרבית הילדים זקוקים למסגרת, למורה שתפקח עין, לאווירת הלימודים המשותפת ולחברים בהפסקה. בלמידה מרחוק הילדים הולכים לאיבוד, הם נשאבים למסכים ומאבדים מיומנות למידה, חלקם אפילו מתדרדר לפשיעה, לשימוש בסמים ואלכוהול, לדיכאונות ולבידוד חברתי.
לפי דוח של עמותת עלם לנוער בסיכון, אחוזי החרדה והדיכאון גבוהים פי שלושה לפחות בשנת הקורונה ביחס לשנה הקודמת, ובנוסף דווח על עלייה של פי 1.5 במקרים של ניסיונות לפגיעה עצמית, פי שניים במקרים של הפרעות אכילה, וכן עלייה משמעותית בשימוש בחומרים ממכרים. דוח של עמותת ער"ן מספר על עלייה של 30% בפניות לעזרה בקרב מתבגרים, רובן על רקע של חוויית בדידות וחרדה. 20% מהפניות הוגדרו כ"מצוקה נפשית קשה".
אחוז הנשירה של תלמידים מהלימודים עלה משמעותית בשנת הקורונה. מחקר של ה־OECD מעריך כי מדינות הארגון סובלות מנשירה בשיעור של 10%, וכי בישראל הנשירה עלולה להיות גבוהה יותר, "כי הפערים החברתיים והכלכליים גדולים במיוחד, ולכן יש אוכלוסיות שמועדות לפורענות". לנשירה מהלימודים יש כמובן השפעה על איכות החיים של הילדים, אבל גם השפעה על השתלבותם באקדמיה ובשוק העבודה, מה שישליך על התוצר הלאומי העתידי של המדינה.
בשנת הלימודים השלישית שנפתחת בזמן הקורונה, המתווה מוכרח להיות מדויק. אחרי שמדינת ישראל הייתה שיאנית העולם במספר הימים שבהם מערכת החינוך הייתה סגורה, יש אפס מקום לטעויות, ולכן לא ברורה גם ההתעקשות לפתוח את הלימודים בספטמבר, כשבקושי יש ימי לימודים והתחלואה עדיין בעלייה. זה לא העיקר לפתוח בזמן כדי לעמוד במשימה. צריך לפתוח נכון, לחכות להשפעה של מנת החיסון השלישית, לנצל את הזמן שבוזבז על ויכוחי סרק ולחסן כמה שיותר בני נוער כדי ששנת הלימודים תיפתח בין כותלי בתי הספר ולא בלמידה מקוונת. כשזוהי הגישה שבחרה שאשא ביטון להוביל, לא פלא שאחד מכל שישה אנשי צוות חינוך עדיין לא התחסן כלל. כ־32 אלף מורים וגננות, שאמורים לתמוך במדע ולא בתיאוריות הזויות שמפיצה כת מתנגדי החיסונים, מצאו קרקע נוחה להתבצר בה כשזוהי עמדת שרת החינוך.
התרעות פיקוד העורף