בלילה של ה-29 במאי 1996 אזרחי ישראל הלכו לישון עם שמעון פרס כראש הממשלה, וקמו בבוקר עם בנימין נתניהו. את הבוקר של ה-27 באוגוסט 2021 פתחו אזרחי העולם כשהם יודעים שכריסטיאנו רונאלדו נמצא בדרכו הבטוחה למנצ'סטר סיטי, והם סוגרים את היום עם ההודעה הרשמית על קאמבק מפתיע דווקא ליריבה העירונית, יונייטד, 12 שנה לאחר עזיבתו.
קשה למצוא אוהד של מנצ'סטר יונייטד שלא זוכר בערגה את השנים הגדולות ההן של רונאלדו במועדון, ובמיוחד בין 2006 ל-2009. איזו תקופה זו הייתה: אולמרט היה בשלטון, רשת חברתית חדשה בשם פייסבוק כבשה את העולם, ורונאלדו היה הכוכב הגדול של הקבוצה הגדולה ביותר בהיסטוריה המפוארת של יונייטד. אולי לא רומנטית וקסומה כמו ימי "תינוקות באזבי" או "תינוקות פרגי", אבל עם המספרים אי אפשר להתווכח - שלוש אליפויות רצופות, זכייה בליגת האלופות והעפלה נוספת לגמר, תור זהב שמעולם לא היה כמותו. לכן, הקאמבק המרגש, מתחת לאף של היריבה העירונית, אמור לכאורה להיות סיבה למסיבה לכל אוהד אדום.
אלא שבמציאות, לא בהכרח כך הם פני הדברים, ולאו דווקא בגלל גילו המתקדם של רונאלדו (36), שכן הוא שומר על עצמו ברמת כושר גופני גבוהה ונראה כמי שעוד יכול לתרום כמה שנים יפות. למה כן? כי כל מי שראה את המשחקים הראשונים של יונייטד העונה, יודע שהצורך של הקבוצה הוא קודם כל בשחקני קישור. חוליית ההתקפה כבר כוללת את אדינסון קבאני הוותיק והטוב, את ראשפורד וגרינווד הצעירים והמוכשרים, את ג'יידון סאנצ'ו המבטיח שנרכש הקיץ מדורטמונד, וכמובן את ברונו פרננדס שמנצח על התזמורת. בחלק האחורי של המגרש, לעומת זאת, נמצא שמות מעט פחות נוצצים כגון פרד ונמניה מאטיץ', המהווים את אחת מחוליות הקישור האפרוריות ביותר שנראו.
אחרי הרכישות של סאנצ'ו ושל הבלם רפאל וראן, כל מה שהמאמן אולה גונאר סולשיאר וההנהלה שמאחוריו היו צריכים כדי להשלים קיץ מושלם בשוק ההעברות היה רכש של שחקן קישור אמין. במקום זאת, הם הלכו ושברו את הבנק על רונאלדו, שכאמור הצורך המקצועי בו בהול פחות. המהלך החפוז הזה מעורר שוב את החשד שמי שמנהל את העניינים באולד טראפורד עושה זאת לא בהכרח כשהשיקול המקצועי בראש מעייניו. רונאלדו, מיותר לציין, הוא אייקון הכדורגל הגדול בעולם. הוא האדם עם הכי הרבה עוקבים באינסטגרם, ולא רק בספורט, בהכל, והחולצה שלו צפויה להימכר בקצב גבוה במיוחד. השילוב בין המימד הכלכלי לזה הנוסטלגי והרגשי, בו עסקנו בפסקאות הקודמות, יוצר עסקה משתלמת עבור יונייטד עוד לפני שנבעט כדור אחד. משתלמת בכל שדה מלבד זה המקצועי.
שם, על כר הדשא, יונייטד מחכה כבר שמונה שנים ארוכות לזכייה באליפות. הטענה הרווחת בקרב האוהדים היא שמשפחת גלייזר האמריקאית, המחזיקה במועדון מאז 2005, פשוט לא מתעניינת בהצלחה מקצועית של הקבוצה, אלא רק בשורת הרווח. בשנים הראשונות, למזלם, הם קיבלו קבוצה עם סר אלכס פרגוסון האגדי על הקווים ורונאלדו על הדשא, וההצלחות בשני התחומים הגיעו בו זמנית, אבל מאז שהשניים הלכו (ובעיקר פרגוסון, המשמעותי מביניהם), העניינים על הדשא חורקים. באפריל האחרון מחו האוהדים סביב כוונת ההנהלה לצרף את יונייטד למיזם הסופרליג שהתמוטט בתוך ימים בודדים, ואף פרצו לדשא באולד טראפורד והביאו לדחייתו של משחק.
בהחלט ניתן לחשוד בגלייזרים בכך שהחזרתו של רונאלדו אמורה בראש ובראשונה להשתיק את אותם קולות מחאה שהפכו השנה יותר ויותר קולניים. רונאלדו הוא לא רק מכונה להדפסת חולצות ולצירוף עוקבים לאינסטגרם, הוא גם סם הנוסטלגיה הממכר, מי שמזכיר לנו את הימים היפים ההם, כשהיינו צעירים ויונייטד שלטה בכדורגל העולמי ביד רמה. אבל בעוד כמה חודשים אנחנו עלולים להתעורר מהטריפ הזה ולגלות את הקבוצה נמצאת באותה עמדה מוכרת מהעונות האחרונות: הרחק מאחורי יריבותיה לצמרת באנגליה ובאירופה.