הדחיה ביום של פסגת ג'ו ביידן ונפתלי בנט בבית הלבן והגורם המצמרר שגרם לה, לא פגעו בחשיבות הפגישה, לא ערערו כהוא זה במשמעות המדינית של השיחה בין שני המנהיגים ולא הפחיתו במאומה במובן החיובי המהותי של עצם המפגש. הפגישה הייתה אירוע מרשים, מעמד ידידותי, שחשף מצב רצוי ונוח לשני הצדדים.

פסגת ביידן-בנט בבית הלבן הבליטה שני דברים, שקיבלו חיזוק והתעצמות גם בפגישות והשיחות הקודמות שקיים ראש הממשלה עם שרים בבית הלבן. ישראל איננה הילד החלש והמופרע בכיתה שזקוק לליטופים ולמחוות של אהבה ופינוק מיוחד, כפי שהצטיירה בארבע שנות כהונתו של דונלד טראמפ. 

בעיניו של הנשיא ביידן וצמרת ממשלו, ישראל היא מעצמה אזורית, שזהו אינטרס אמריקאי מרכזי לשמור ולטפח את עליונותה הצבאית. ממעמד של מעצמה, בצד ביטויי אהדה ותמיכה בה, מותר לחלוק עליה, לא להסכים להשקפותיה בנושאים הנידונים בבית הלבן ולהסתייג מעמדותיה שאינן מקובלות על ארה"ב.

מבחינת ישראל, הביקור והשיחה בבית הלבן, ועם בכירי הממשל, הראו כי אפשר, נכון ואפילו מותר להחזיק ולהאמין בהשקפות המנוגדות למדיניות האמריקאית הרשמית ולהביע דעות שאינן בדיוק תואמות ומשתלבות בעמדות הנשיא. אבל אי ההסכמה נשארת אי הסכמה, לא מריבה, אין פנים חמוצות, אף לא סימן של התמרמרות. 

הריאיון שראש הממשלה בנט העניק ל"ניו יורק טיימס" לפני צאתו לוושינגטון כלל באופן ברור וחד משמעי רעיונות, דעות ועמדות בנוגע לעתיד השטחים, שאלת שתי המדינות וסיכויי הידברות ושלום עם הפלסטינאים, שאינן שונות מאלו שהביע וביטא בנימין נתניהו בשנותיו כראש ממשלה. אבל הצדדים שמרו על שלווה, קור רוח ואווירה ידידותית. "לא צריכים לרוץ לקונגרס ולשאת נאום נגד הנשיא ולתקוף את מדיניותו", אמר בנימה עוקצנית ראש ארגון יהודי, שרמז לתגובתו של בנימין נתניהו להסכם הגרעין עם איראן, שחתם הנשיא לשעבר ברק אובמה.

נשיא ארה''ב לשעבר ברק אובמה (צילום: רויטרס)נשיא ארה''ב לשעבר ברק אובמה (צילום: רויטרס)

גורמים בוושינגטון ובמרכז האו"ם בניו יורק, המקיימים קשרים ויחסי עבודה עם צמרת הממשל האמריקאי, אישרו שפגישת הפסגה בבית הלבן הייתה אירוע חשוב ומוצלח. עם זאת, בשיחות שלא לייחוס ציינו כי השיחה בין המנהיגים לא הניבה "תוצאות מעשיות, הסכמות לביצוע מידי וגם לא סיכומים פרקטיים". 

לדברי הגורמים, ביידן ובנט הסכימו להיפגש שנית, בעוד שבועות או חודשים מעטים. לדבריהם, "היה קשב אמריקאי רציני לטיעוני ראש הממשלה, נגד חידוש הסכם הגרעין עם איראן". למרות זאת, הם העריכו כי ההצהרה התקיפה של ביידן, לפיה "ארה"ב לא תאפשר לאיראן להגיע ליכולת גרעינית לעולם", ביטאה יותר הבנה ומודעות אמריקאית שמו"מ משמעותי לחידוש הסכם הגרעין איננו אקטואלי ונדחה למועד בלתי מוגדר. גם השתלטות הטליבן באפגניסטן חידדה חששות ודאגה בבית הלבן מפני התגברות והתפשטות תמיכה וסיוע לארגוני טרור מצד משטרים קיצוניים, כדוגמת המשטר באיראן.

יחד עם זאת, יש לציין כי בביקורו בוושינגטון בנט רשם לחובתו שני פספוסים. הוא לא יזם ולא קיים פגישה עם סנטורים רפובליקנים בכירים, במטרה לשקם את התמיכה הדו-מפלגתית בישראל שהייתה מסורת רבת שנים בגבעת הקפיטול, ונהרסה על ידי החיזור האובססיבי של בנימין נתניהו ומאמצי החבירה שלו למפלגה הרפובליקנית. 

הפספוס השני הוא שראש הממשלה בנט לא טרח להזמין בכירים יהודים בקהילה היהודית האמריקאית ולקיים עמם שיחה במטרה לדון ולשקול דרכים לשיקום היחסים בין ישראל לקהילה. גם ההכנות לביקור לא כללו הקצבות זמן לשני הנושאים הנזכרים. עובדה זאת לא מנעה ולא הפריעה לבכירים יהודים בניו יורק לפרסם תגובות נלהבות לביקורו של ראש הממשלה.

לרוב הגדול של יהודי ארה"ב שהצביעו לביידן, מפגן כזה של ידידות בינו לבין ראש ממשלה ישראלי חדש, כפי שבא לידי ביטוי גורף במפגש בבית הלבן, היה וייזכר כאירוע היסטורי. לוותיקים ביניהם, כמו אברהם פוקסמן, שבשנות כהונתו כראש הליגה למניעת השמצה היה מגיע דרך קבע לבית הלבן וג'ק רוזן, נשיא הקונגרס היהודי האמריקאי, האירוע בבית הלבן היה "תחיה ואישור מחדש של ברית הידידות הקושרת את שתי המדינות".