הוא ראש ממשלה על בלימה, מובל על ידי שותפים קואליציוניים בלתי אפשריים, ומסורס מהיכולת לקדם מהלכים המשרתים את האידיאולוגיה שבשמה נכנס לפוליטיקה. למעשה, באופן פרדוקסלי, הוא הפך לגורם הנתפס על ידי הבייס שלו כעוין לו וזוכה לקיתונות של שנאה.
אני לא דוברו של אורי אבנרי וגם לא נכון לדבר בשם אדם שאינו בין החיים. אבל מתוך כבוד למורשת העיתונאית שלו, נדמה לי שאני יודע במי אבנרי של שנות ה־50 היה בוחר. אבנרי, שבחר בעולה החדש הלא מסוים לאיש השנה הראשון והיחידי שלא היה אישיות ברמה הלאומית, אבנרי, שייסד את "העולם הזה" כדי להשמיע את קולם של החיילים ששבו משדה הקרב, מול העולם המנותק של המפקדים שישבו בבתי הקפה בתל אביב, ומול הממסד המסואב, היה בוחר בבראל חדריה שמואלי כאיש השנה.
התפילה ההמונית שהתגבשה בחצר בית החולים סורוקה לרפואתו של בראל הינה אחת התמונות הבודדות של אחדות לאומית שזכינו לראות השנה. מרגשת עד דמעות. המוני זרים המאוחדים למען רפואתו והזכות לחיים של היחיד. נוכח מדיניות של "הכלת מתים", צפינו במאבק הרואי של רופאים וצוותים רפואיים על חייו של חייל אחד, בן יחיד לאביו, בן אהוב לאמו. בראל השאיר מאחוריו משפחה שכולה לוחמת. לא עוד נימוסי אבלות והתיישרות על פי הקו המסורתי של משפחות שכולות דמומות מצער. משפחה הזועקת את זעקת המשפחות המאבדות את היקר להן מכל, בשל מדיניות כושלת וקלוקלת, המעניקה חשיבות יתר לחיי האויב ופחות מדי חשיבות לחיי הלוחמים שלנו.
הזעם והזעזוע ברשתות החברתיות של חיילים ואנשי מילואים נוכח ההפקרות שעלתה בחייו של בראל הינם בהיקף רחב וחסר תקדים. מפקדי צה"ל והדרג הפוליטי מואשמים בכבילת ידי החיילים באופן המסכן את חייהם. הוריו וחבריו של בראל, שהיה מנהיג ואדם יוצא דופן בייחוד בכל הנוגע לנתינה ואהבת הזולת, נחושים לפעול לכך שהקורבן המיותר, הכואב והמתסכל הזה לא יישכח ובייחוד שלא יישנה.
סיכוי אמיתי מתהווה למהפכה תודעתית במקומותינו, שתבטיח כי מותו המיותר והנורא של בראל יחולל רפורמה שתציל חיי רבים. במותו ציווה לנו את סופה של מדיניות ההכלה וההבלגה. במותו ציווה לנו את שינוי הוראות הפתיחה באש. במותו ציווה לנו את התחייה של המנון בית"ר: "שקט הוא רפש". ולכן, בראל שמואלי חדריה הוא איש השנה שלי.
התרעות פיקוד העורף