כיפת ברזל עשויה לקבל בסופו של דבר את המימון האמריקאי הדרוש לה, חרף הלחץ הפרוגרסיבי שהוביל את הנהגת המפלגה הדמוקרטית להסיר אותה מהצעת חוק רחבה יותר. עם זאת, אין זה אומר שהדרמה נגמרה.

אירועי אמש אמורים להדליק נורה אדומה בישראל, מכיוון שצרות נוספות עם ה"סקווד" עתידות להגיע. ("סקווד" - כינויה של קבוצה הכוללת שישה חברים דמוקרטים, לא-לבנים מתחת לגיל 50, מבית הנבחרים של ארה"ב, המזוהים עם האגף השמאלי של המפלגה). זאת, גם כשגורמים ישראלים מנסים מזער את הבעיה.

נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, הבטיח לישראל כבר כמה חודשים כי יעניק מיליארד דולר לטובת מערכת כיפת ברזל. הוא אמר זאת לראשונה במאי, עם סיום מבצע "שומר החומות", והוא הבטיח זאת לראש הממשלה נפתלי בנט שוב בביקורו במשרד הסגלגל לפני חודש.

ישראל הסתפקה בהבטחות הללו, והציגה אותן כאחד מההישגים של בנט בפגישתו הראשונה עם הנשיא. יועציו של בנט ודיפלומטים ישראלים אמרו כי הסיוע יכלל בהצבעה.

או אז, הפרוגרסיבים סירבו לתמוך בחקיקה. מעניין שאף אחד מחברי הקונגרס הפרוגרסיבים לא זיהה את עצמו עם הסירוב בפומבי. אתר "פוליטיקו" דיווח כי זו אותה הקבוצה שדחפה לחסום את המימון של אמצעי הלחימה לישראל במהלך המבצע הצבאי במאי האחרון.

משמעות הדבר היא שאלכסנדרה אוקסיו-קורטז מניו יורק, מארק פוקאן מוויסקונסין ורשידה טליב ממישיגן. אולם, משרדו של פוקאן הכחיש ל"ג'רוזלם פוסט" כי הוא מעורב בצעד האחרון. 

בנט וביידן (צילום: רויטרס)בנט וביידן (צילום: רויטרס)

בניגוד לאותה קבוצה קטנה, 56 חברי קונגרס, המגיעים משתי המפלגות, כתבו למזכיר ההגנה האמריקאי לויד אוסטין ביוני כי יש "להבטיח שכיפת ברזל תמשיך להגן על ישראל מבלי להסתכן במחסור של מיירטים. לישראל תמיד צריכים להיות המשאבים הדרושים לה כדי להגן על עצמה מפני רקטות".

עם זאת, הדמוקרטים נכנעו לדרישות פרוגרסיביות והסירו את כיפת ברזל מההצבעה הזו. שעות לאחר ההצבעה, צייץ סטני הוייר מנהיג הרוב בבית הנבחרים האמריקאי כי "תיבחן חקיקה למימון מלא של כיפת ברזל. נפעל כדי להבטיח לישראל את היכולות להגן על עצמה, ואני מצפה לתמיכה דו-מפלגתית חזקה במאמץ הזה".

הויר לכאורה אישר את מה שאמר דובר שר החוץ יאיר לפיד לאחר שהשניים שוחחו בטלפון. הוא, יו"ר הבית ננסי פלוסי ומנהיג הרוב בסנאט צ'אק שומר עדיין תומכים בישראל וידאגו כי כיפת ברזל תמומן בהקדם האפשרי עבור אנשי הביטחון של ישראל.

בנוסף, הבהיר לפיד, הבעיה האמיתית היא ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו: ""לאחר שנים שבהן הממשלה הקודמת נטשה את המפלגה הדמוקרטית וגרמה נזק משמעותי ליחסי ישראל-ארה"ב, אנו בונים מחדש את האמון", אמר. "אני מודה לממשל ביידן ולקונגרס על מחויבותם החזקה לביטחון ישראל".

למרות שההיבט הטכני של קבלת הכסף ייפתר כנראה במהירות, הבעיה בהחלט רחבה יותר. התקרית הזו מוכיחה שנתניהו הוא לא הסבר מספק.

ההשפעה של חלקים פרוגרסיבים במפלגה הדמוקרטית הולכת וגדלה. הויר, פלוסי ושומר קרובים לפנסיה, בעוד שאוקסיו-קורטז, טליב וחברים אחרים ב"סווקד" נמצאים בתחילת דרכם הפוליטית, במחוזות מאוד ליברליים.

מערכת כיפת ברזל בעת יירוט (צילום: REUTERS/Ammar Awad)מערכת כיפת ברזל בעת יירוט (צילום: REUTERS/Ammar Awad)

ישנה ביקורת על האגף הפרוגרסיבי בכך שהוא פוגע בסיכויי הדמוקרטים במרוצים צמודים יותר באזורים בארה"ב שאינם "כחולים" במיוחד כמו ברונקס או דטרויט. אבל עוצמת ה"סקווד" גדלה בשנת 2020, והתקרית שאירעה אמש מראה כי חבריה הם פוליטיקאים נבונים מספיק כדי לנצל את הרוב הדמוקרטי המצומצם בקונגרס, גם אם הם מעט.

הבעייה של ישראל היא, אולי, לא "הסקווד" הקטן אך מרעיש, אלא חולשתה של ההנהגה הדמוקרטית בפניו. שומר יכול לקרוא לעצמו "שומר ישראל", אבל לפחות פקיד ישראלי אחד רטן שהוא דיבר בצורה נייטרלית בסבב הלחימה האחרון עם חמאס במאי, ולא היה לו הרבה מה לומר על ישראל מאז .

שימו לב שאף אחת מהבעיות האמורות אינה קשורה לנתניהו. ראש הממשלה לשעבר אינו חף מפשע; הוא עשה מעשים רבים שהרחיקו את הדמוקרטים התומכים בישראל. הייתה האשמה לא בלתי סבירה שהוא תמך במועמד הרפובליקני לנשיאות מיט רומני בשנת 2012.

אחר כך היה נאומו בפני שני בתי הקונגרס בשנת 2015, בו יצא בחריפות נגד הסכם הגרעין עם איראן. נתניהו טוען שהוא עשה זאת למען הביטחון הלאומי של ישראל כדי לנסות לעצור את מה שאפילו לפיד אומר שהוא עסקה רעה, אך דמוקרטים רבים עדיין רואים בכך עלבון כלפי הנשיא דאז ברק אובמה.

גם חיבוקו החם של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ לא הועיל במיוחד. אמנם זה לא אלא רצוי שראש ממשלה ישראלי ינהל יחסים טובים עם נשיא ארה"ב,  אך כשטראמפ הוא דמות כל כך מפלגת, אפשר היה לעשות יותר כדי לטפח מערכות יחסים טובות יותר עם דמוקרטים מתונים.

בנימין נתניהו בקונגרס (צילום: רויטרס)בנימין נתניהו בקונגרס (צילום: רויטרס)

עם זאת, איש לא יכול לטעון באופן סביר שנתניהו הוא הסיבה לעליית "הסקווד". מדיניות החוץ נמצאת ברשימת סדרי העדיפויות של רוב הבוחרים. בנוסף, הוא כבר לא מכהן בתפקיד, מימון כיפת ברזל לא נחסם בגללו, וקורטז לא העלתה השבוע הצעת חוק שתשהה את ההעברה של פצצות חכמות בשווי 735 מיליון דולר לישראל בגללו.

אולי התגובה האבסורדית ביותר היא שכיפת ברזל מצילה גם חיים של פלסטינים. זה נכון; היא לא רק הצילה את הערבים הישראלים ובתיהם מפגיעת רקטות, אלא היא מצילה פלסטינים רבים - הרי סביר להניח שישראל תפגע בעזה בעוצמה רבה יותר אם היא תתמודד עם יותר נפגעים בבית.

אבל מה הסבר זה בעצם טומן בחובו? שזה מובן של"סקווד" לא אכפת ממוות של יהודים, אלא רק של פלסטינים? מדוע מישהו נותן לגיטימציה לדעה הזו?

העובדה היא שהפרוגרסיבים דוחים את ישראל - החל משליטתה בגדה המערבית עד לעצם קיומה כמדינה יהודית. הדברים הללו לא השתנו בשלטון בנט ולפיד ולא עתידים להשתנות בקרוב.

המשמעות היא שהמכשולים שעומדים בפני ישראל מהאגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית יישארו איתנו, והממשלה תצטרך ללמוד לקדם את האינטרסים שלה במציאות המורכבת הזו.

נראה שהפיתרון הוא לעבוד קרוב יותר עם ממשל ביידן, הדמוקרטים והרפובליקנים המתונים בקונגרס כדי לעקוף את הפרוגרסיבים, אבל צמצומה של הבעיה בהגדרתה כ"טכנית" בלבד והאשמת נתניהו בוודאי שלא תעזור לפתור את הבעיה.