ב-15 השנים האחרונות, קשרתי את גורלי האישי והמקצועי עם חינוך והנצחת השואה בזכות ארגון מצעד החיים העולמי. כדוברת המצעד שנים רבות ולימים חברת הנהלת המצעד ראיתי מקרוב את ההשפעה רחבת ההיקף של הנצחה וחינוך השואה ליהודים ולא יהודים כאחד.
אדם שמבקר בגטאות, בעיירות, בבתי הכנסת ובמוסדות תרבות רואה את החיים היהודיים העשירים שהיו ונגדעו. אדם שרואה במו עיניו את מחנות העבודה וההשמדה חוזר אדם אחר.
ראינו את זה במחקרים שקיים הארגון לאורך השנים כשהמשתתפים ציינו לאחר מספר שנים כי עבורם מדובר כחוויה משנת חיים וכאירוע בו הם התחייבו לעצמם להזכיר ולזכור, ולפעול ככל יכולתם שדבר כזה לעולם לא יחזור, לא לעם היהודי ולא לאף אדם.
פולין זרועה בבתי קברות ובמחנות השמדה שהקימו הגרמנים בשטחה כדי לחסל את העם היהודי בצורה שיטתית, ולצערנו גם יעילה: השמדה המונית בגז. אושוויץ הפך למעשה לסמל של שואת יהודי אירופה, והשער הציני והאכזרי כאחד ״העבודה משחררת״ הוא התמונה שנחרטה בתודעת ההמונים.
לפני קצת יותר משנה התקשרה אלי מנכ״לית קרן פרס בראשית בישראל סנה ברטוובסקי ואמרה לי את המילים הבאות: ״כבת לעם היהודי אושוויץ הוא גם הסמל שלי. אך כמי שנולדה באוקראינה היא לא סיפור השואה שלי, ושל עוד מיליון יהודים יוצאי ברית המועצות לשעבר החיים בישראל. היא גם לא הסיפור 2.5 מיליון יהודים שנרצחו במזרח אירופה. באבי יאר הוא הסמל שלנו״.
בטבח באבי יאר, חוסלה תוך 48 שעות, כמעט כל יהדות קייב, במה שהפך להיות הטבח ההמוני הרחב ביותר בשואה בזמן הקצר ביותר. 33,771 יהודים ובעיקר נשים ילדים וזקנים התאספו בהוראת הצו שהוציאו הנאצים יממה אחרי שכבשו את העיר סמוך לבית הקברות היהודי בעיר.
משם הובלו ליער באבי יאר, הופשטו, והועמדו בשורות מעל גיא המוות ונרצחו בירייות והושלכו אליו אחת אחד, מוטלים על גופותיהם של היהודים שנרצחו שניות לפניהם. במהלך הכיבוש הנאצי באבי יאר המשיך להיות אתר לרצח המוני, ונקברו בו כמאה אלף נרצחים, רובם המכריע יהודים, מה שהפך את באבי יאר לאחד מקברי האחים הגדולים ביותר באירופה.
הסיפור של הרציחות המוניות ביריות וקברי אחים לא היה חדש. הוא זכה לאזכור מסוים בספרי ההיסטוריה אבל הפוקוס הציבורי מעולם לא היה עליו אלא על מחנות ההשמדה הגרמניים בפולין וסיפוריהם של יהודי מערב אירופה שנשלחו למותם בפולין סופר בהרחבה.
המקום הראוי ל-2.5 מיליון היהודים, מתוכם 1.5 מיליון באוקראינה לבדה, שנרצחו ביריות, סמוך לבתיהם, ונקברו באלפי קברי אחים לאורכה של מזרח אירופה במדינות כמו ליטא, לטביה, רומניה, בלארוס, ואוקראינה לא זכה להנצחה ראויה בתקופת ברית המועצות וגם לא אחריה ולא בכדי.
הכיבוש הנאצי את שטחי ברית המועצות וחיסולן של הקהילות היהודיות בשטח זה החל בקיץ 1941 והתקיים במשך שנתיים. עם השחרור של הסובייטים את השטח ובעיקר אחרי המלחמה הנהיג סטלין מדיניות שבה לא הותר שום אזכור לסבל היהודי במלחמה. מבחינתו של סטלין נהרגו מיליוני אזרחים סובייטים במלחמה הפטריוטית הגדולה, ולא היה ניתן לאזכר את השואה כטרגדיה ייחודית של העם היהודי.
נתן שרנסקי, שעומד היום בראש המרכז להנצחת השואה בבאבי יאר, מכנה את שואת יהדות מזרח אירופה כפשע כפול: פשע השמדת היהודים שבוצע על ידי הגרמנים-הנאצים, ופשע ההשתקה ומחיקת הזיכרון על ידי ברית המועצות תחת סטלין.
ולכן במשך עשורים סיפוריהם של יהודי מזרח אירופה לא יצא לאור מאחר שהיה קבור בארכיונים במדינות הקומוניסטיות. רק בשלושת העשורים האחרונים עם התפרקות ברית המועצות והקמת המדינות העצמאיות במזרח אירופה, התאפשר להתחיל להוציא את הדברים לאור.
המשורר יבגני יבטושנקו כתב בשנת 1961 כי בבאבי יאר אין יד ואין מצבת. ואכן עד השנה אכן לא הייתה מצבת ראויה. שנים של ניסיונות להקים מוזיאון משמעותי שיספר את סיפורם של יהודי קייב, אוקראינה ומזרח אירופה כולה נכשל פעם אחר פעם, עד עכשיו.
המרכז להנצחת השואה שהקמתו הואצה בשנה האחרונה, הודות לתמיכתו של נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי, בשטח באבי יאר כבר קורמת עור וגידים. בשטח הוקמו שורה של אנדרטאות זיכרון, לרבות בית כנסת סמלי, ומי שמסתובב בשטח באבי יאר שומע קול תפילות, שומע את שמותיהם של הקורבנות הרבים.
בנוסף, הוקמה מועצה אקדמית, נפתחו הארכיונים במזרח אירופה להיסטוריונים של המרכז ומחקרים חדשים נכתבים בימים אלה ממש. המרכז גם מקיים תוכניות חינוכיות אודות הטבח שפועלות באוקראינה ובקרוב גם מחוצה לה.
בשבוע הבא יתקיים במקום טקס אזכרה ממלכתי בהשתתפות נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי, נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג, ונשיא גרמניה פרנק ואלטר שטיינמאייר, ועכשיו סוף סוף ניתן לומר כי 80 שנה לטבח באבי יאר, יש ויד ויש מצבת.
הכותבת היא חברת הנהלת ארגון מצעד החיים העולמי ויועצת בכירה למרכז להנצחת השואה בבאבי יאר