משהו: תגידו, אתם באמת שונאים את ביבי, עד כדי כך שאתם מוכנים לאהוב את בנט?

עוד עלינו ועל אפגניסטן

פעם ראיינתי את שגריר בריטניה בישראל, טום פיליפס. גיליתי שבשליחות קודמת הוא היה שגריר בריטניה באפגניסטן. כישראלי, תמהתי מה לדעתו מקור השנאה המזרח תיכונית לישראל. הוא סיפר לי שזה הדהים גם אותו.

הוא אמר: “דבר שהבנתי כשהסתובבתי בארצות כאפגניסטן הוא שאתה יכול ללכת למסגד באפגניסטן, ושם תשמע שהם מדברים על הנושא הפלסטיני. אתה פתאום אומר לעצמך 'היי, חכו רגע, יש לכם כל כך הרבה בעיות לדון בהן פה'. שאלתי אותם: ‘מדוע?'. הם עונים לי: ‘ירושלים'. הבנתי משהו על מהות הבעיה בעולם המוסלמי, על העובדות הפוליטיות, לטוב ולרע".

שתי מדינות עד מתי?

שאלה לתהליך המדיני:
למה חוזרים כל הזמן ואומרים, “פתרון שתי המדינות"? בעברית וגם באנגלית:
"Two states solution".
את צמד המילים שתי מדינות אני מבין, מה עושה כאן המילה פתרון?

ברנר בלונדון (צילום: איור: אופיר בגון)ברנר בלונדון (צילום: איור: אופיר בגון)

מחשבות מבולבלות

על ברנר

ברנר נחשב לסופר שתיאר את החיים בארץ ישראל בצורה מדכאת. הוא כתב, כידוע, את “שכול וכישלון", השם אומר הכל. הוא התמחה בהעצמת הקשיים של הניסיון הציוני. התפיסה המגדילה כל קושי ולא רואה סיכוי להצלחה, לא עצרה את ראשוני הציונות מלהמשיך הן להתנחל ולבנות, והן להעריץ את ברנר.

לדעתי, מה שקרה במשך השנים הוא שהתפיסה שמתרכזת בקשיים בהגשמת הציונות ניצחה, גם אם המכשולים קטנים בהרבה מזמנו של ברנר. כיום התפיסה הזו שולטת ואהובה עד כדי כך שהיא גוברת על הרצון להתנחל ולהתקדם ומדכאה אותו. והנה, קראתי בכרך מאמריו לתומי וגיליתי שברנר גם פסל את האפשרות האחרת, האפשרות שנראית מושכת בעיני רבים אצלנו עד היום, האפשרות של היהודים להשתלב במערב, במנהגיו ובערכיו. גם זה ניסיון נלעג.

ככה הוא כתב, בעברית, לפני 116 שנים, בהיותו בלונדון (“הטיפה", תרס"ד, 1905):
“יום קיץ לוהט. חוצות הגיטו שבמזרח לונדון מזיעים מחום מעופש ומעבודה קשה. הגסות, הזוהמה, המהומה והרעבון נישאים על כנפי ההבל הכבד מנשוא; הם באים ועולים מן הסמטאות הצרות, מאבני החצרות המטונפות, מאשנבי החומות המושחרות; הם באים ועולים וזוחלים ומשתפכים.

"תינוקות מזרע אברהם, יצחק ויעקב יוצאים מחוריהם, סובבים ונרמסים ברגל העוברים והשבים; יהודוניות מליטא ופולין, גליציה ורומניה, בכובעי גברים קטנים ועגולים ובמלבושים נאלחים ממהרות אל שוק ה'ליין', והן עוברות וממלמלות בז'רגון המשונה שלהן על כל המעשים ב'סטריטייהן - מבואותיהן, ו'ברומייהן' - דירותיהן, על ה'דינר' וה'סָפֶּר', ארוחות הצהרים וארוחות הערב, העולים ב'צרות גדולות', על עולליהן שב'סקוּל' ועל בעליהן שב'וורקשופ'... בחורות עבריות, בעלות מלאכה והולכות בטל, עוברות במהלכן הזקוף והנחפז ובמלבושן הצעקני והמחוצף, ומאחוריהן בחורי ישראל, אנגלו־ז'ודאים, בצווארונים מגוהצים וגבוהים... וכולם מעקמים את פיהם, דוחקים בלשונותיהם, מתיזים בשפתותיהם ומדברים שפת הארץ".

והוא ממשיך ומתאר בבוז את היהודים המנסים להיות אנגלים ואפילו מתנשאים על יהודים שהגיעו לבריטניה קצת אחריהם, וכותב שהוא: “מסתכל בבני עמי המתנוולים והמתנוונים וחושב את מחשבותיי המבולבלות".

המאמר ממשיך. ברנר טוב מאוד בפירוט קשיים ובלעג לניסיונות להתגבר עליהם. מסתבר שהוא טוב לא רק בתיאור השכול והכישלון בארץ ישראל. עם זאת, הוא ידע גם לומר בנושא הציונות: “אף על פי כן", וחשוב יותר: קוראיו של אז ידעו לומר: אף על פי כן. אנחנו, אחרי יותר ממאה שנים של הצלחות בארץ, התאהבנו רק בקשיים, רק בשכול ובכישלון.

תוארו של ראש הממשלה

בעתיד, בספרי ההיסטוריה של ישראל, תהיה כמובן רשימת שמות ראשי ממשלת ישראל. בשנת 2021 לא יכתבו את שמו של ראש הממשלה. לא צריך שֵׁם. יכתבו: “ראש ממשלת ישראל: לא ביבי". אני לא יודע מי עוד יהיו ראשי ממשלת ישראל בעתיד, שבו אני מקווה שישראל תצא ממצב האנטי־ביבי ותחזור להיות דמוקרטיה אמיתית, לא רק טכנית ולא נכלולי גועליציות שעברו את הגועל המותר כדי שעדיין נחשב דמוקרטיה. כיום יש ממשלה שבראשה ראש ממשלה שלא ייזכר בשמו, אלא בשם לא ביבי.

בראיון קבלה לגלי צה״ל בעתיד (אם עוד לא יסגרו את התחנה כדי להשתיק שדרן), ישאלו את הנבחנים: מי היה ראש ממשלת ישראל בשנת 2021? הם יענו: לא ביבי. זו תיחשב תשובה מלאה ונכונה.

אדם כתב מכתב השנה, ובראשו השורה: לכבוד ראש ממשלת ישראל מר לא ביבי. המכתב הגיע ליעדו ונמסר למשרד שעל דלתו שלט: לשכת ראש הממשלה לא ביבי.

כתבתי לאחרונה כמה שורות ושזרתי בהן את צירוף המילים ראש הממשלה נפתלי בנט. התיקון האוטומטי של המחשב לא תיקן את זה, ובקובץ הוורד לא סומן מתחת למילים האלה קו אדום מזוגזג של שגיאה. קצת תמהתי. הרי זה מיותר. הרי מה שצריך לכתוב זה: ראש הממשלה שאינו נתניהו. זה העיקר. לא חשוב בכלל מה השם של ראש הממשלה שאינו נתניהו.

הרי לגבי אלה שהרכיבו את הממשלה הזו, ועכשיו מגוננים עליה, מהללים את חוסר הישגיה ומסתירים את כישלונותיה, כולל העלמת מספר המתים החדשים היומי מן החדשות היומיות, לא חשוב כלל מה שמו של ראש הממשלה. כל זה חסר משמעות לחלוטין. הדבר היחיד החשוב שהוא לא ביבי. מוזר עד כדי כך שאני לא מאמין למראה עיניי: רק ב"הארץ" מתפרסם כל יום מספר המתים. לגבי שאר העיתונים ומהדורות החדשות, העובדות החשובות האלה הפסיקו להיות אקטואליה והן מועלמות מהטבלאות מאז ששם ראש הממשלה הוא: לא ביבי.

ככה צריך לכתוב מעכשיו כותרות בעיתונים: “ראש הממשלה לא ביבי כינס ישיבת ממשלה", “ראש הממשלה לא ביבי ביקר בנגב", “ראש הממשלה לא ביבי המריא לפגישות מדיניות".

זה גם יחסוך לנו טרחה בעוד שנה וקצת, כאשר יגיע ראש ממשלה אחר, גם שמו איננו חשוב. לא הוא ראש הממשלה, אלא לא ביבי הוא ראש הממשלה.

פינת השלולית

כולם חזרו ללימודים, והנסיכות האמיתיות הולכות לבית הספר ומתכוננות לבחינות הבגרות, שאחת מהן היא להבחין באיזו מן הצפרדעים שבכיתות הגבוהות מסתתר נסיך, ואיזה צפרדע לא יהפוך לנסיך, לא משנה כמה נשיקות יקבל. 