להט"ב, זקנה ומה שביניהם: בעשור האחרון נדמה שהקהילה הלהט"בית הגיעה לימי עדנה ורק לאחרונה ציינו את מצעדי הגאווה בישראל ובעולם. חברים בקהילה מקבלים מקום מכובד בכל תחומי החיים, בשרות הציבורי, בפוליטיקה ובאמנות והשיח פתוח ומחבק. התפיסה החברתית הרווחת היא על קהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים טרנסג'נדרים וביסקסואלים) בעלת מאפיינים ייחודיים, עם דימוי צעיר, ליברלי וחוגג.
מה שחשוב לזכור הוא שרבים מחבריה הזדקנו, והם כיום בני הגיל השלישי. אוכלוסיית הלהט"ב החלה להיחקר דמוגרפית וסוציולוגית רק משנות ה-90 בשל הקושי בהגדרה של מיעוט עם העדפה וזהות מינית ומגדרית שונה. הסקר הסוציולוגי המשמעותי הראשון שכלל אוכלוסייה נרחבת בקליפורניה נערך בשנת 2001.
על פי מחקרים סוציולוגים, נכון לשנת 2019, גודל אוכלוסיית הלהט"ב המשוער בצפון אמריקה נע בין 1.7 ל- 2.4 מיליון זקנים (כ-2% מכלל הזקנים מעל גיל 65 שנה), מספר שככל הנראה יוכפל עד 2030 ועל פי הערכות הסוציולוגים עשוי להגיע לשישה מיליון. בישראל, על פי מחקרים שונים, הערכת גודל אוכלוסיית בני הקהילה בגיל השלישי היא כ-70,000 איש.
תוחלת החיים של חברי הקהילה הלהט"בית נמוכה ביחס לאוכלוסייה הכללית בשל ריבוי תחלואה גופנית ורגשית על רקע מאפיינים חברתיים רגשיים מיוחדים במינם. יציאה מהארון – המגדרי או המיני – היא גורם דחק רגשי משמעותי בחייו של אדם, והשלכותיו עלולות להימשך שנים רבות ולגבות מחיר מבחינה רגשית, חברתית, משפחתית ולעיתים עד כדי נידוי, שינוי מקום וסביבת מגורים והתנתקות קהילתית.
יתרה מכך, אפליה ותת אבחון וטיפול אפיינו בעבר את ההתייחסות למבוגרים מבני הקהילה הלהט"בית, הממעטים בבדיקות ואבחונים לעיתים כתוצאה מקושי בעמידה על זכויותיהם, פחד מחשיפה ודעות קדומות בקרב הקהילה הרפואית-טיפולית. אפליית בני הגיל השלישי מקהילת הלהט"ב מורכבת מגורמים אישיים-פנימיים וחברתיים. גם בימינו הבושה וחוסר הרצון לחשוף העדפה מינית או זהות מגדרית מתגברת לעיתים בגיל הזיקנה ורבים "נכנסים לארון" מטעמי בדידות והצורך בשיוך חברתי קהילתי חדש.
יחד עם זאת, חוסר בהכרה ובהבנה של הצרכים הייחודיים של חברי הקהילה ותחושות ניכור הקשורות לסטריאוטיפים מונעים מספקי שירות בריאות התייחסות טיפולית ראויה. בנוסף סובלים חברי הקהילה המזדקנים מגילנות, שהיא אמנם תופעה כלל חברתית הגוררת אפליה בין קבוצות גיל, אך בולטת יותר בקהילה המקדמת ומהללת אורח חיים שמתאים לצעירים בלי הרבה התייחסות לשלבים המאוחרים של החיים.
ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות עולה כי קיימות בעיות רפואיות שמאפיינות את בני הגיל המבוגר בקהילה יותר משיעורם באוכלוסייה הכללית. בקרב נשים לסביות וביסקסואליות נפוצה השמנה, עישון, ונטייה לתחלואה קרדיו-וסקולארית והתפתחות דימנציה מסוג אלצהיימר ודימנציה ווסקולארית ביחס לנשים בנות אותו הגיל באוכלוסייה הכללית. כמו כן שכיחות סרטן שד גבוהה יותר בקרב נשים אלו ביחס לנשים באוכלוסייה הכללית. בקרב גברים הומואים וביסקסואליים נפוצות מחלות מין, נשאות לנגיף ה- HIV , עישון ושימוש בסמים, בדידות, השלכות של אלימות ושכיחות גבוהה של סרטן פי הטבעת. בקרב טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות שכיחות גבוהה לדיכאון וניסיונות אובדניים (מעל ל41% בקרב הקהילה), מחלות מין ונשאות ל-HIV.
גם במחלות המאפיינות זקנה כמו דמנציה קיימים הבדלים. במחקר שנערך בשנת 2012 ע"י החברה האמריקנית לאלצהיימר הוערך מספר הלוקים בדימנציה כ-350,000 בקרב להט"ב מזדקנים. גורמי הסיכון: בדידות חברתית, דיכאון וחרדה. מאפיין מעניין של הדימנציה בקרב הלהט"ב הוא אובדן ה"אני" דהיינו - הזהות האישית כלהט"ב.
בני הקהילה המזדקנים סובלים "מתחלואה כפולה" של המערכת המקצועית הנובעת מגילנות המאפיינת התייחסות רצינית פחות לתלונות זקנים, הומופוביה ויחס מפלה לשונה. הגיעה העת לפתח מענים מתאימים לבני הקהילה בני הגיל השלישי, התומכים במצבי בריאות ייחודיים לה. יש לעודד מודעות ופתיחות בקרב אנשי המקצוע, להקל על בני הקהילה לפנות ללא פחד מהסתייגות או אגרסיביות ממסדית.
כמומחה בגריאטריה העובד בבית חולים ובקהילה נתקלתי בלא מעט להט"בים בני הגיל השלישי שנחבאים, מפחדים לדבר, לצאת מהארון, ונבוכים מלדרוש או אפילו לברר את זכויותיהם. אני קורא לחשיבה משותפת ומתן מענה מקצועי לסוגיות הייחודיות בקהילה. שימוש בכלי אבחון חדשניים כמו הערכה גריאטרית להט"ב (Trans-specific Geriatric Health Assessment= TGHA), שימת דגש על רצף טיפולי למטופל תוך שמירה על פרטיותו ללא חשש מחשיפה. קידום בריאות ורווחה המותאמים לחברי הקהילה המגוונת והכשרת אנשי מקצועות הבריאות מהתחומים השונים (עבודה סוציאלית, סיעוד, פסיכיאטריה, גריאטריה, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק תעסוקה גרונטולוגיה ליווי רוחני) לצרכים הייחודיים של חברי הקהילה המזדקנים.
הכותב הינו מנהל רפואי בחברת "בשיבה בריאה" המפעילה יחד עם האגודה ללהט"ב תוכנית הכוללת בין היתר העלאת המודעות לקידום בריאות בקרב בני הקהילה והממסד הרפואי, מענה רגשי ומיצוי זכויות לגיל השלישי