המורכבות השיווקית בחיסוני הקורונה טמונה בקשר שבין הסיבה לתוצאה. אם אצרוך מאכלים מרובי סוכר או מאכלים מרובי כולסטרול, הקשר בין הסיבה לתוצאה ברור. השוואה בין שתי בדיקות מחדדת את השינוי במצב הרפואי.
בשאלת החיסונים יש מקום למשתנים מתערבים: האם מי שיודע לבודד עצמו בידוד מוחלט צריך חיסון? אחרי כמה זמן יעילות החיסון יורדת? עד מתי החיסון בולם את הנגיף הקיים, ומתי נדע שהצליחה להתפתח גרסה חדשה שלו? המשתנה המתערב המשמעותי ביותר הוא המשתנה החברתי. כבר לפני עשרות שנים הבינה חברת הממתקים עלית כי אם היא מבקשת לייצר קו מוצרים לחברה החרדית, עליה לקרוא לו "מגדים", אחרת הקהל החרדי לא ירכוש את מוצריה.
החברה הישראלית היא חברה מגזרית. לא, אנחנו לא "סלט ישראלי" כפי שרבים מבקשים לכנות אותנו. כל "ירק" מבקש להתקיים בסביבה המוכרת לו והוא בוחר בקפידה את העיתוי לפגישה עם "ירקות" אחרים. התובנה הצרכנית הזאת, נכון לה להיות בבסיס כל מהלך צרכני ובכלל זה גם החיסון נגד קורונה. חסם נוסף שנותן את אותותיו נגד חיסוני הקורונה הוא שאלת השגרה. בזמן ממשלת נתניהו הייתה תחושת חירום. היינו נתונים לפרקים תחת סגר, האיום הקיומי ריחף באוויר. תחושת האיום תוחזקה ציבורית ופומבית. כאשר יש איום קיומי, קל יותר לגייס את קהל המטרה ולהניע אותו לפעולה.
ממשלת בנט ביקשה באופן מובהק, ללא כל קשר לתמונת התחלואה, לבדל עצמה מממשלת נתניהו ולא להוביל לסגר בשום שלב. הרצון להוביל לשגרה, וממש לא משנה מה היו המניעים, עומד בסתירה מובהקת לתחושת החירום ומחליש דרמטית את כוח ההנעה לפעולה. ואם בזה לא די לנו, אזי הצורך לתת בוסטר נתפס כמשהו שהגיע "לחזק" את המענה לקורונה ולא הוצג כחלק ודאי מתחילת מהלך החיסונים. את מה מחזקים? משהו חלש.
במסגרת המאבק, מתנגדי החיסונים הפיצו סרטון של אישה מפרכסת וטענו שזה מקורונה, ומעל לכל הוחלט להצמיד לראש שירותי הבריאות ד"ר שרון אלרעי פרייס מאבטח צמוד, וכאן בעיתון זה פורסם במהלך השבוע כי משרד הבריאות שוקל להגיש תלונה במשטרה בחשד לאיומים על מנכ"ל משרד הבריאות הפרופ' נחמן אש. שתי הדמויות הרפואיות הציבוריות הבכירות במדינה נתונות תחת איום קיומי. איום הנובע מרצונן להגן על החברה בישראל. לא ניתן להגדיר את הימים הללו אלא כתוהו ובוהו רפואי. חשוב להדגיש כי משרד הבריאות ומערך ההסברה שלו עושים ככל יכולתם למלא את שליחותם ולשמור על בריאות הציבור, אבל השחיקה בהבנת הצורך האינסטרומנטלי של החיסונים, מנצחת.
במקביל לכל התהליך הזה אנחנו עומדים רגע לפני חיסון ילדים בגילי 5־11. השבוע אושר סופית בארה"ב מתן חיסוני קורונה לילדים בגילים הללו. ההחלטה התבססה על מחקר שהתבצע בקרב 2,268 ילדים, והתוצאה המרכזית דיברה על יעילות של 90.7% במניעת המחלה.
אני מבקש לומר שתנאי מקדים למבצע החיסונים לגילאים הצעירים הוא העברת מהלך החיסונים מקופות החולים השונות לטיפת חלב, וקיומם בתוך בתי הספר. זה יהלום היטב את תפיסת השגרה. טיפת חלב מקיימת חיסונים בתוך מוסדות החינוך זה עשרות שנים, ואם חיסון הקורונה משתלב במערך הזה, אזי המהלך ה"מבצעי" הופך למהלך שגרתי.
ההתנגדות לחיסונים מחוץ לבתי הספר היא התנגדות פסיבית, התנגדות קלה. פשוט לא הולכים במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב הופכים את ההתנגדות לאידיאולוגיה. כאשר החיסון עובר לתוך בית הספר, ההתנגדות כבר צריכה להיות אקטיבית. כל כיתה תתפלג להורים המחסנים כי הם מאמינים אידיאולוגית בחיסון, להורים שהולכים בתלם ומשתפים פעולה עם מה שהממשלה אומרת, הורים שאם הרוב מחסן הם לא יעמדו מנגד - והמתנגדים שיצטרכו להסביר אקטיבית בתחילה לעצמם ולבסוף למערכת החינוכית, ואולי מעל לכל לילדיהם מדוע הם מונעים מהם הגנה.
וטיפ מעולם השכנוע ושינוי העמדות: כאשר ביקשו לקדם חגורות בטיחות לכלל הנוסעים ברכב, זיהו את קהל הילדים כמי שיודע לשנות מציאות. דיברו לילדים והסלוגן "מדליק מי שמקליק ראשון" הוביל את הקמפיין. גם כאן נכון יהיה "לדבר" אל הילדים כדי לקדם את המהלך. חיסון בתוך מוסדות החינוך וקמפיין מאוד יצירתי – זהו המינימום הנדרש ולא המקסימום האפשרי. אחרת נמצא את עצמנו במצב שבו רכבת החיסונים לצעירים יצאה לדרך ורבים־רבים יישארו בתחנה.
התרעות פיקוד העורף