כמו הודיני, אזוק בכלוב מתחת למים, נראה רה"מ הנצחי לשעבר, הקוסם המלהטט במיל', ביושבו בכנסת בליל ההצבעות על התקציב; פרצופו נפול, אפור כחולצת נפתלי, משקפיו לחוטמו וראשו בספר עב כרס, כש־700 ומשהו ההסתייגויות של נרצעיו נופלות סביבו - והוא לא שולף שפן, יונה, או לפחות איזה ג'וק מכובעו. מדי פעם הוא קם, עושה רונדל באולם מבלי להחליף מילה עם איש וחוזר למושבו. הוא, שלא כהודיני, נשאר בינתיים עם הראש מעל למים, אך אינו מצליח להשתחרר מכבליו ומכלובו, המטאפוריים והאמיתיים. "כל הקסמים תמו, חלפו", שרה יהודית רביץ ב"סוף לסיפור", שירו הנפלא של יענקל'ה רוטבליט, "כל האורות כבר נאספו/ הזמן שאין רופא לו/ חמק חלף כמו פלא/ ורק הזיעה על הפנים/ כובע מעוּך, ריק משפנים/ כל הצופים כבר קמו/ כל התשואות נדמו/ פרחו היונים/ גם האמת, גם הבדיה/ מה שהיה, כמו לא היה/ נמוג כהרף עין/ ורק אתה, עדיין..."

והוא, עדיין. כאן, כאילו. אבל, כדברי המשורר, החגיגה נגמרת. המסיכה נושרת. הלהטוטים מרופטים. הקוסם אינו קוסם ולא אמן חושים, שכן איך לא חש שהוא מוליך שולל את עצמו ומדינה שלמה בעקבותיו, לטרלול נוראי של שנים? וגם איננו רב־מג אסטרטגי. כי איך איראן, השטן הגדול, חרף כל הטראמפ והיוסי כהן, התעלולים והחיסולים, עמעום העמימות, המצגות המרהיבות וההצהרות היהירות, מתקרבת לאטום ולמאזן אימה ותאלץ את העולם להכילה כמעצמת גרעין? הרי כל עורמתו, גאונותו וקשריו עם ראשי העולם ("מנהיג מליגה אחרת") של מנהיגנו הנצחי במיל' (שנשׂרכיו, אלה מכיכר מלכי ישראל, עדיין מקפידים לקרוא לו "ראש הממשלה". פתטי), לא עזרו לחסל, לדחות או להקטין את האיום האיראני כהוא זה, מהרגע שהביא לפרישת טראמפ, עוד משיח פייקר, מהסכם הגרעין.

אומנם תמיד ייזכר לזכותו שמיהר להזמין את החיסונים הראשונים מ"פייזר" ועשה, בעזרת קופות החולים, את הצעד הראשון לחסימת המגיפה, אבל לא יישכח גם ניהולו הגרוע של המאבק בקורונה - אלפי מתים, סגרים, שיתוק המדינה, החנקת התקציב, הכלכלה והחינוך ומינוי פרויקטור ללא סמכויות. ומה עם גרירת המדינה לארבע מערכות בחירות, לצרכיו המשפטיים? וחיזוק חמאס על חשבון הרשות ואבו מאזן?

במהלך התקופה הנוראה הזאת השתדל והתאמץ הדגוּל הנ"ל להעכיר את ישראל בהסתה, איומים, שנאה, השחתה, שקרים ופילוג העם לשני מחנות עוינים. ביום תחילת משפטו כנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, התייצב עם עדת מרעיו בחזית בית המשפט וקרא תיגר על מערכות המשפט, החקירה ואכיפת החוק: "אזרחי ישראל, מה שעומד היום למשפט זה הניסיון לסכל את רצון העם: להפיל אותי ואת מחנה הימין. זה למעלה מעשור שהשמאל לא מצליח לעשות זאת בקלפי.

בשנים האחרונות מצאו פטנט חדש: "גורמים במשטרה ובפרקליטות חברו יחד לעיתוני השמאל כדי לתפור לי תיקים מופרכים והזויים, במטרה להפיל ראש ממשלה חזק מהימין". האם קיווה שהמונים זועמים יפשטו על פנטגון המשפט הישראלי, במרי אזרחי אלים? על כל הנ"ל כנראה כבר לא ייתן את הדין. על סעיפי האישום נגדו יחליטו השופטים. גם תיק הצוללות מרחף ברקע. בינתיים, דווקא "רצון העם" מנע ממנו להקים ממשלה. התקציב שחנק השתחרר ועבר, והממשלה המוזרה - ימין, שמאל ומרכז - אבל המתקנת הזאת, מתחילה בדרכה. הגענו לתחילת סוף הסיפור? אולי, אך בינתיים אפשר קצת לנשום לרווחה ומותר (לכאורה) לשמוח לאדו.