בשנת 2001 שימשתי יועצו הקרוב של שמעון פרס, עת כיהן כשר החוץ בממשלת שרון. בתפקידו זה נלוויתי אליו ברובן המכריע של הפגישות המדיניות שקיים עם ראשי מדינות ושרי חוץ בארץ ובעולם. לאחרונה עברתי על מקצת מסיכומי הפגישות שתיעדתי ומצאתי כי נושא הגרעין האיראני עמד, כבר אז, על סדר יומו בכל פגישה מדינית.
דוקטרינת פרס של לפני 20 שנה הייתה נכונה אז ונכונה גם היום והתבססה על כמה עקרונות יסוד. לפני בני שיחו המדינאים חזר פרס על גישתו כי גרעונה של איראן אינו בעיה ישראלית גרידא, אלא בעיה כלל־עולמית. לא פעם בשיחה בבירה כזו או אחרת הציג פרס בפני עמיתיו את המרחק הגיאוגרפי מטהרן לאותה בירה, ובמקביל חשף את טווחי השיגור של הטילים שאיראן מפתחת ורוכשת; טילים היכולים לשאת ראשי נפץ גרעיניים ולפגוע בלבה של אותה בירה.
גישתו של פרס, שנאמרה לא פעם, הייתה כי קשה לעצור את יכולתה של איראן להגיע לסף גרעיני כי “ידע לא ניתן לעצור”, אך דרש שהקהילה הבינלאומית תתמקד ביכולות השיגור ובמניעה מאיראן להקים ארסנל של טילים נושאי ראשי נפץ גרעיניים שיכולים להגיע לכל מקום בעולם: לתל אביב, לוושינגטון ולמוסקבה.
על פי פרס, השאיפות האימפריאליסטיות של השלטון האיראני אינן מסתכמות ברצון לשלוט בירושלים, אלא מדובר ברצון לזכות בהגמוניה כלל־עולמית ולהשליט את האסלאם השיעי החומייניסטי על פני היקום כולו.
בהתבוננות על המצב היום בהקשר לגרעין האיראני, נראה לי שישראל הפכה את הסכנה הגלובלית לאיום על ישראל בלבד. כך נשארנו די בודדים במערכה. גם ההתמקדות הישראלית ביכולת ההעשרה האיראנית ולא ביכולת השיגור מוטעית - ואינה תורמת למאמץ המניעה. גם בשפת הדיוטות קל להסביר כי מדינה המעשירה אורניום, לטענתה למטרות אזרחיות, אינה אמורה לפתח טילים (כולל טילים לטווחים של אלפי קילומטרים) בעלי יכולת נשיאת ראשי נפץ גרעיניים.
אותה תפיסה של לפני 20 שנה שהתבססה על תיאום מוחלט עם ארצות הברית, תוך שמירה על העיקרון ש“לישראל יש זכות להגן על חיי אזרחיה” -נכונה, ואולי ביתר שאת גם היום. המטרייה הביטחונית והמדינית האמריקאית היא תנאי הכרחי למניעת נשק גרעיני מאיראן. אנחנו יכולים לנפח את החזה מדי יום בהבל פינו, אך מול האינטרסים הסיניים והרוסיים במשחק מול איראן, קשה עד כדי בלתי אפשרי לישראל להתמודד לבדה.
תיאום חייב להיות דו־צדדי, ומטרייה מדינית וביטחונית מחייבת אותנו להתחשב באינטרסים האמריקאיים. מכאן שסכסוך קולני עם האדמיניסטרציה האמריקאית על קונסוליה במזרח ירושלים יכול לפגום ביכולות למנוע גרעין מאיראן. וחלילה שייווצר קשר בין השניים.
מדיניות ממשלתית חייבת להתבסס גם על הזיכרון הארגוני הנאגר במשרדי הממשלה. הואיל וכל הפרוטוקולים של שיחות שר החוץ דאז מצויים במשרד ראש הממשלה ובמשרד החוץ, מן הראוי שראש הממשלה ושר החוץ יעיינו בהם, ילמדו מהם ויפעלו באופן המיטבי כדי למנוע נשק בלתי קונבנציונלי מאיראן. לא תמיד צריך להמציא את הגלגל מחדש. לעתים יש גלגל שנוסע היטב, ויש רק לשמור עליו שלא יחטוף פנצ’ר.
הכותב שימש כיועץ מיוחד לשר החוץ שמעון פרס בשנים 2001־2002