שנתיים חלפו מאז פרצה לחיינו מגיפת הקורונה וטרפה את כל מה שנראה כמובן מאליו. את השגרה כפי שהכרנו אותה, את הביטחון של יקירינו ואת החופש שלנו לבחור כיצד לחיות. אנו חווים את הקורונה במלוא עוצמתה, וגליה משנים שוב ושוב את חיינו, בכל מובן. בהיבט האישי, בחיי המשפחה, בקהילה הסובבת אותנו, במקומות העבודה, בישראל, ברשות הפלסטינית ולמעשה בכל העולם.

החיים כבר אינם כפי שהכרנו אותם ערב הקורונה. המגיפה הכניסה לחיינו סדר יום חדש, כלכלה שונה, מצב נפשי אחר, דרך חדשה לחגוג את החגיגות המסורתיות ולהתפלל את התפילות. אפילו המנהגים המשפחתיים השתנו. ילדים התנתקו מהסביבה, מחבריהם ומבני משפחתם. נאלצו לעקוב אחר השיעורים שלהם באינטרנט, ללא המשאב החינוכי של מערכת יחסים אישית. הקשישים, גילאי הזהב, נאלצים להגן על עצמם בגפם כשהם נשארים בבית, מופרדים משאר בני משפחתם, במיוחד מהדור הצעיר. אפילו החיבוק הפך לנדיר ובמקרים רבים אף אסור.

בתקופה זו אנו מתמודדים עם משבר אקלים שדורש מאיתנו פחות יומרות ויותר ענווה. העולם חווה זיהום ופגיעה במשאבי טבע, אירועי מזג אוויר קיצוניים, שריפות, בצורת ושיטפונות, הרס הנוף הטבעי ובנייה מתמשכת. היציבות, שהייתה חלק מחיינו, התערערה, ואנו חווים כעת צורה חדשה של חרדה חברתית ועוגמת נפש.

האב פרנצ'סקו פאטון (צילום: custodia)
האב פרנצ'סקו פאטון (צילום: custodia)

באותו הקשר ובשל המצב, מה שאנו צריכים כיום יותר מכל זו תקווה: תקווה שדברים ישתנו, תקווה שחיינו יהיו טובים יותר, תקווה שהלב והנפש שלנו יתחדשו, תקווה שבני משפחותינו והקהילות סביבנו יוכלו לקיים שוב מערכות יחסים תקינות. בתחילת דצמבר חגג העם היהודי את שמונת ימי החנוכה, וב־25 בחודש יציינו הנוצרים את חג המולד. שני החגים נחגגים באופן מקומי ובכל רחבי העולם. שני החגים הללו משתמשים בסמל האור כדי להביע משמעות עמוקה.

אור הוא חיים כפי שאנו למדים מהיצירה. אור הוא אמת, כי כאשר אור זורח, אנו יכולים לזהות הכל וזה את זה. אור הוא אהבה, כי משם מגיע החום שמחמם אותנו כמו ביחסי משפחה, חברים ואחווה. כולנו תמיד זקוקים לסוג הזה של אור שהוא תקווה, אבל במיוחד בתקופה קשה זו. ואנחנו צריכים לחלוק את אותו אור של תקווה, לא מעבר לאמונה הדתית שלנו - אלא בזכות האמונה הדתית שלנו, שמניעה אותנו לקבל זה את זה ברוח של אחווה.

אנו צריכים ליצור תקווה לכל אדם, מילדים ועד קשישים, לבני כל העמים, השפות והדתות. בתקווה שמחר יהיה טוב יותר. באמונה חזקה שנוכל לחלוק את התקווה כאשר בני משפחה וחברים מתאספים סביב אור חנוכיית החנוכה או עץ חג המולד. זה מזכיר לכולנו שתמיד ידענו להתגבר על מכשולים וזמנים קשים, כי אפילו אור קטן חזק מהחושך העמוק ביותר.

מי ייתן ומנהיגים כאן ובכל רחבי העולם ישימו בצד את הציניות ואת חילוקי הדעות. יהי רצון שהם ייקחו על עצמם את אחריותם כלפי הדורות הבאים. אחריות לתקווה. מי ייתן וכל אחד מאיתנו ייקח אחריות משלו לחיים, לתקווה, לאמת ולאהבה.

הכותב הוא ה"קוסטוס", שומר המקומות הקדושים לנצרות בארץ הקודש מטעם הוותיקן [email protected]