ביטחון הפנים הוא מרכיב מרכזי בתורת הביטחון הלאומי, והגנת העורף האזרחי (אנשים ותשתית) היא מושא היעדים שלו – הן במרכיב הצבאי מול אויב חיצוני, והן במרכיב הביטחון האישי מול איומי פנים של אויב פלילי ולאומני. היכולת של צבא ושל כוח משטרתי לפעול ככוח מגן לאומי מותנית ביכולת העמידה של העורף האזרחי. התמוטטות יכולת זו תלווה תמיד בהתמוטטות שני מרכיבי הכוח המשולב של המדינה. דוגמאות לכך הן קריסתה של גרמניה הנאצית לאחר חורבן דרזדן וברלין, וכניעת האימפריה היפנית בעקבות חורבן טוקיו, הירושימה ונגסקי בהפצצות קונבנציונליות וגרעיניות.

לפיכך, יכולתה של מדינת ישראל להגן על העורף האזרחי שלה תלויה באיזון נכון בין המשאבים המושקעים בצה"ל ובקהיליית המודיעין, לבין ההשקעות במרכיבי ביטחון הפנים. על פניו, קיים חוסר איזון משווע בין המרכיב הצבאי, הזוכה מתוך תקציב מדינה של כ־600 מיליארד שקל בשנת 2022 לנתח של 75 מיליארד שקל, לעומת תקציב ביטחון הפנים בגובה של כ־21.5 מיליארד שקל בלבד.

יש לציין שתקציב צה"ל כולל בתוכו נושאים אזרחיים שמהותית לא צריכים להיות בתחומי אחריותו, כולל פיקוד העורף והגנה מרחבית שמיועדת לפעול עם כוחות הצבא בהגנה על מרחבי הספר של המדינה. תפיסה מיושנת זו איננה מביאה בחשבון את הגנת המרחב הפנימי של המדינה – ערים מעורבות, מרחב כפרי וצירי תחבורה – שנפגעו קשות באירועי הטרור של ערביי ישראל במאי 2021, כי שיטור מסורתי לא בנוי להתמודדות עם פעולות איבה בסדרי גודל של מלחמה אזרחית.

הדרג המדיני בשלהי ממשלת נתניהו־גנץ לא הבין עובדה זו, התעלם בשני הימים הראשונים של מבצע שומר החומות מהחקיקה הנוגעת לאחריות הצבא והמשטרה תוך הפרת חוקי יסוד, ומנע את הפעלתו של הכוח צבאי כתגבורת הכרחית לשיטור האזרחי להגנת חיי אדם וסמלי המדינה.

אם הייתה הצדקה לשמר את פונקציות פיקוד העורף בשל תפיסת ההגנה המרחבית ביישובי הגבול, ניתן להבין מלקיחת הנשק מהיישובים, ומהכוונה לפנות את יישובי הגבול בעתות מלחמה, שביטול בפועל של מרכיב זה לא רק שפוגע בעקרון הברזל הציוני שלפיו לא נוטשים יישובים במלחמה, אלא גם בהשלכות הטקטיות של הנטישה על הכוח המתמרן בחזיתות, וביכולתו להגן על אגפיו בעת שכוחות אויב ישתלטו על המרחב הנטוש, ויסכנו הן את העורף הטקטי הלוחם והן את המרחב האזרחי המיושב שמאחוריו.

בגבול הצפון, כולל רמת הגולן, פועל צה"ל בנפרד מול שתי מסגרות יישובים: קיבוצים לחוד ומושבים לחוד, בעוד ההיגיון הצבאי קובע שקו הגנה חייב לפעול תחת שלמות טקטית אחת ובכפוף למפקדה בעלת סמכות ואחריות פיקודית אחת. מראיון עם האלוף (במיל') יצחק בריק, שנפגש לאחרונה עם שני הגורמים האזרחיים הללו, עולה לכאורה שלצה"ל אין תוכנית סדורה להגנת יישובי גבול הצפון. גדרות הגבול פרוצות לאורך כל הקו, וקו הגנה מבוצר שהוחל בבנייתו, הופסק בשל חוסר תקציב. בנוסף, כלי הנשק של צה"ל לשימוש כיתות הכוננות ביישובים נלקחו בשל גניבות נשק ותחמושת על ידי המגזר הערבי, ונוצר מצב אבסורדי שבידי ערביי הגליל רבבות כלי נשק לא חוקיים, בעוד נשק המגן של התושבים היהודים הוחרם.

במהלך הרבעון האחרון של 2021 נערכו דיונים מכריעים בוועדות הכנסת על התכנים ותקציב המשרד לביטחון הפנים. באחריות ועדת הכספים בראשות אלכס קושניר נערך דיון בנוכחות השר, אנשי משרדו ויו"ר ועדת ביטחון הפנים של הכנסת מירב בן ארי, ונדרשו השלמות למספר נושאים. בן ארי ניהלה מספר ישיבות מרכזיות של הוועדה שבראשותה, לאישור המתווה האסטרטגי והתקציב של המשרד: "מסקנות המשטרה בעקבות מבצע שומר החומות והיערכות לעתיד"; "התוכנית להתמודדות עם הפשיעה במגזר הערבי"; "התוכנית של משרד החקלאות והמשרד לביטחון הפנים למלחמה בפשיעה החקלאית". כאן המקום לציין לטובה את הדרך שבה מנהלת בן ארי את ועדת הכנסת שבאחריותה.

מפגינים נגד נטיעות קק''ל בנגב (צילום: ניב אהרונסון, וואלה!)מפגינים נגד נטיעות קק''ל בנגב (צילום: ניב אהרונסון, וואלה!)


לוחמה אורבנית

רוב פלחי עוגת התקציב של המשרד לביטחון הפנים מיועדים לשלושה גופים מבצעיים: משטרת ישראל 71%, שירות בתי הסוהר 20%, מערך הכבאות 7%, והיתר - למטה המשרד ולרשויות הגנת העדים והביטחון הקהילתי.

בסוגיית הערים המעורבות ובהפעלה הטקטית של כוחות הפנים בעת חירום, מונה סגן השר יואב סגלוביץ' כפרויקטור לנושא המרכזי של צמצום הפשיעה ברחוב הערבי ובערים המעורבות, ובמאבק בסחיטת דמי חסות, בסחר, בגניבה ובשימוש באמצעי לחימה. במכלול זה תוקצב שיתוף פעולה של המשטרה עם הפיקוח העירוני בערים להשבת הסדר הציבורי נגד מפירי חוק.

יחידות משמר הגבול ויחידת היס"מ של המשטרה הכחולה מהוות את עיקר הכוח הלוחם העומד לרשות המשרד לביטחון הפנים, והעומד בראש משרד זה חייב להבין שהשבת המשילות של המדינה משמעה דרכי פעולה בשיטות לוחמה אורבנית, ולא בשיטור קונבנציונלי. לפי הערכת מצב ריאלית של תורת הלחימה הקיימת, מבנה הכוח והסד"כ הנוכחיים רחוקים מהיכולת להשגת היעד של משילות בכל רחבי המדינה.

לדברי מפקד מג"ב, ניצב אמיר כהן, המערך הקיים של כוח אדם במג"ב קטן מדי ביחס לגודל המשימות, ובכל שנה משתחררים כ־1,000 לוחמים. המשרד קיים דיונים עם ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כדי שרוב המשתחררים ישובצו למילואי מג"ב, והנושא נידון עם משרד רה"מ כדי לתקצב את הרחבת הכוח בעשר פלוגות כבר בשנת התקציב 2022, כאשר היעד הוא להגיע תוך שלוש שנים לסד"כ הכולל 45 פלוגות במסגרות של גדודים וחטיבות. אלא שהמציאות התקציבית מציגה במקרה הטוב תוספת של לא יותר מ־800 מגויסים למשטרה, בחלוקה המותירה את משמר הגבול רחוק מהשגת יעדי המשילות בנגב ובגליל, במרחב התפר, בערים המשותפות, בכבישים ובמרחב הכפרי.

היחידות המבצעיות של מג"ב ומשטרת ישראל הכחולה הן יחידות מקצועיות בעלות כשירות ברמה גבוהה, אולם תורת ההפעלה שלהן איננה מתאימה במצב הקיים להשיג את היעדים הנדרשים להשבת המשילות, החוק, הסדר והביטחון האישי של כלל אזרחי ישראל בכל מגזרי החברה. מג"ב, ככוח מוביל של ביטחון הפנים, פרוס כיום בכל רחבי הארץ למשימות הגנה ואבטחה, בעוד אובדן המשילות בפזורה הבדואית וביישובי המגזר הערבי מחייב ריכוז של כוחות משימתיים שלא יופעלו במתווה של פשיטות חד־פעמיות דוגמת אירועי אום אל־חיראן ב־2017.

נדרש שינוי שיכלול נוכחות מוגברת בשטחי המגזר הערבי, לא רק בתחנות משטרה, אלא גם בסיורים, באכיפה ציבורית, כלכלית, גביית מסים ואכיפת חוקי בנייה. כל אלה מופיעים אומנם ביעדי התקציב, אך הסוגיה הקריטית היא השאלה אם יעמדו לרשות המשטרה משאבי כוח אדם, מוטיבציה, מנהיגות, סיוע משפטי וחקיקה ראויה – ולא פחות מכך סיוע פוליטי בממשלה ובכנסת – למניעת הפשיעה והטרור והשבת החוק והסדר למדינה על כל מגזריה.

שינוי מגמה ומעבר רציף של פעולות לשבירת השוויון במאבק נגד האלימות במגזר הערבי יחייבו תורת הפעלה שונה לחלוטין מהמצב הקיים, וההיקף הקטן יחסית של המשאבים בתקציב המשרד לביטחון הפנים עלול להכשיל את הכוונות הטובות של ראשיו.

הכותב הוא סופר, היסטוריון ומנתח מערכות העוסק במחקרים אסטרטגיים