משהו לא כל כך טוב ולא כל כך מעודד מתרחש כיום ביחסי הגומלין שבין כלל הציבור והתקשורת מול ממשלת ישראל בכל הקשור בהתמודדות עם נגיף הקורונה, והפעם ספציפית, מול הגל החמישי, זן האומיקרון. אפשר אפילו לקבל את הרושם כאילו שהמגפה המתפשטת היא לא בעייתו האמיתית של כלל הציבור בישראל, אלא המבחן החשוב ביותר בתפקוד ממשלת ישראל, ובעיקר של העומד בראשה, ראש הממשלה נפתלי בנט.


אנו כל כך נהנים וכל כך מתלהבים לבקר, לפסול ולפטפט ללא סוף באמצעות ערוצי התקשורת, עד שמתקבל הרושם כאילו ההתמודדות הנוכחית מול גל המגפה היא של צוות שרים המשחק על במת תיאטרון, בעוד אנו, כלל הציבור והתקשורת, מהווים את קהל הצופים בדרמה הנוכחית.  אבל אנו לא הצופים; אנו גם כן נמצאים על קרשי במת החיים,  והמאבק הוא מאבק משותף של הממשלה, שאמורה לנווט את המאבק, יחד עם כלל הציבור האמור לשתף פעולה ולעשות את הנחוץ על מנת לסייע לעצמו, למשפחתו ולזולת.

גל האומיקרון הנוכחי שונה דרמטית מהגלים הקודמים: הוא מתפשט במהירות מבהילה, חסרת תקדים, והוא גם, למזלנו הגדול, אינו כה פוגעני כמו גלי המגפה הקודמים. זה יוצר בעיית אמת. הממשלה וקבינט הקורונה וועדות הכנסת ומשרד הבריאות אינם יכולים יותר לקבוע כללים קבועים וקשיחים לתקופות זמן קצובות כפי שנעשה בעבר. הם חייבים לשנות החלטות תוך לימוד ותוך תנועה.

התפיסה העקרונית שיש להימנע מסגר היא נכונה. אבל כל הגבלה או מהלך שעליו מחליטים בקבינט הקורונה צריך גם להישקל על פי מידת התרומה האמיתית שיש לו למניעת התפשטות המגפה מול עומק הנזק היכול להיגרם לחברה ולכלכלה. אלה שיקולים מורכבים ולחלוטין לא  פשוטים, המקפלים הרבה סיכונים, ולא כל המידע הרלוונטי והעובדות בשטח זמינים; ועל כן גם ההחלטות משתנות בתכיפות גבוהה יותר.


במאבק הלאומי שאנו מנהלים כנגד מגפת הקורונה יש שני תחומים מרכזיים. הראשון, מניעת ההתפשטות; והשני, הורדת רמת התחלואה והתמותה. לא צריך כיום להיות פרופסורים לרפואה על מנת להבין שהדרך האפקטיבית ביותר למנוע את רמת ההידבקות ואת התחלואה היא רק בעזרת זריקות החיסון. והבה נראה מה קורה. הפער בין היקף האוכלוסייה שקיבלה מנת חיסון ראשונה לבין האוכלוסייה שקיבלה שלוש זריקות חיסון הוא לא פחות מ־2.3 מיליון איש ואישה.

זהו פער אדיר המצביע בבירור עד כמה הציבור אינו משתתף באמת במאבק. כל הדעות הפרטיות ותיאוריות הקונספירציה לא יועילו. מי שלא התחסן, הופך לחולה ושוכב במיטה בבית חולים - לא אומר לנו שהוא שמח שהוא לא התחסן. הוא אומר לנו שהוא מאוד מצטער על שלא התחסן. אין שותפות אמיתית של הציבור יחד עם הממשלה במאבק נגד מגפת הקורונה; ואנו צריכים להפנות את חצי הביקורת לא אל ממשלה המשנה את החלטותיה בתנועה, אלא אל גוש גדול באוכלוסייה שלנו, שאיתו אנו נפגשים מדי יום בשגרת חיינו, הפוגע בעצמו ובכלל הציבור.


אבל כן, הממשלה עצמה אכן נושאת בחלק מהאחריות לליקויים במאבק, ולא על שום שינוי מהיר בהחלטות, אלא על שום שאין היא יודעת לעצב את אותם מודלים כלכליים שיש ליישמם בזמן אמת כדי להגן על העסקים, המשק והכלכלה. המדד אינו מה הגידול בתוצר. המדד צריך להיות מהו היקף העסקים היותר חלשים בתחום הקמעונאות, המלאכה והשירותים, הנפגעים ישירות מהירידה הדרמטית בפדיון העסקי.


ויש בעיה נוספת הקשורה בתפקוד הפנימי של הממשלה. אין הממשלה מדברת בקול אחד. יותר מדי שרים חשים צורך עז ובלתי נכבש להביע את דעתם האישית כדי להבליט שאין הם מסכימים עם החלטה כזו או אחרת המתגבשת בפורום המחליט של הממשלה; ובלא מעט מקרים שרות או שרים אפילו אינם מהססים לבקר פומבית את חבריהם כדי לזכות בכמה מניות מפוקפקות של טיפוח האגו האישי.  


בממשלות יציבות יותר בעבר ידעו שרים שאם הם שוברים את הנורמה הם צפויים להיות מפוטרים על ידי ראש הממשלה. כיום, מחמת הרגישות המיוחדת של המבנה הקואליציוני שלנו, סנקציה זו היא בלתי אפשרית.  על כן נדרש ריסון עצמי גבוה יותר של כלל חברי הממשלה. אז מוטב שאנו ננתב את הביקורת שלנו כלפי תפקוד הממשלה בתחומים שבהם מוצדק לעשות זאת, ולא באותו חלק שבו הממשלה עושה כמיטב יכולתה להיאבק בהתפשטות הנגיף בתנאים השוררים כיום.