בשבוע שעבר נסקרה כאן הזנחת ביטחון הפנים החמורה של ישראל, שלא תאפשר לצה"ל לפעול ברגע האמת ועלולה להביא לקריסתה של המדינה. במאמר זה נסקור תסריט מלחמה של מערכה רב־זירתית ונבחן את המוכנות האפשרית של זרועות הביטחון לתרחיש בלהה זה.
כוחות קומנדו איראניים מתחילים לתקוף את אסדות הגז, וחיל הים בולם את רוב ההתקפות הללו בהצלחה, אך ירי טילים מלבנון ועזה פוגע ומשתק זמנית את האסדה לטיפול בגז טבעי של אתר "לווייתן". ההלם מהמתקפה נענה מיידית בגיוס כללי פומבי ושקט, שבו נאלצות האוגדות הסדירות לפצל את כוחן במענה הגנתי בין קווי הגבול הצפוניים והדרומיים, כשבינתיים אוגדות המילואים מתגייסות ונערכות למתקפת נגד בגולן, לבנון ועזה.
חיל האוויר, שכצפוי בנוי היטב להגנה על שמי המדינה ולמתקפות עומק של יעדי אויב ומתקניו, מתגלה כחסר יכולות הגנה אפקטיביות למניעת ירי טילים מכל סוג שהוא על המרחב האסטרטגי והעורף החיוני של מדינת ישראל. סוללות ההגנה של פטריוט, חץ וכיפת ברזל אינן מסוגלות לתת מענה לירי יומי של אלפי טילים. כתוצאה מכך ולראשונה סופג המערך הקרקעי של חיל האוויר נזקים קשים, הן במסלולים והן בדירי המגן של המטוסים, וטייסות החיל נאלצות להשתמש במסלולי חירום על כבישי האורך ואף במדינות שכנות ידידותיות לישראל.