עורך דין אמור לייצג את הלקוח שלו ולעשות הכל כדי לסייע לו, ולכן הגיש את התלונה. עם זאת, האירוע הזה צריך להסתיים בבדיקה בלבד ולא לגלוש לחקירה. אסיר ביטחוני עם דם על הידיים, שהותיר אחריו משפחות שכולות וילדים יתומים, שנהג בזילות כלפי מערכת אכיפת החוק והמשפט, לא יכול לקבל שום פריווילגיה, גם לא בשם החוק. אי אפשר לגלות הומניות במקום שבו נשפך דם.
מי שנחשב מסוכן, בין אם הוא חבר בארגון פשיעה שביצע מעשי רצח ובין אם הוא חבר בכיר בארגון טרור, אסור שתעמוד לרשותו כל זכות אם בחר לברוח מבית הסוהר ונתפס לאחר ימים של חיפושים והשקעה של עשרות מיליוני שקלים.
בעניין של שגרה אני בהחלט מתנגד לאלימות מצד שוטרים ואנשי כוחות הביטחון, אבל במקרה זה יצאו שוטרים למשימה תוך סיכון ממשי לחייהם, והיתקלות עם אסיר בסדר גודל כזה בהחלט טומנת בחובה עימות.
מעצרו של זביידי היה גולת הכותרת של מבצע ההימלטות הזה וחילץ לא מעט גורמים במערכת הביטחונית ובשב"ס מהסתבכויות וחקירות, אז לא יעלה על הדעת שמי שישלם בסופו של יום את המחיר יהיו אלו שסיכנו את חייהם כדי לאתרו ולהביא למעצרו.
אני מניח שהבדיקה תסתיים בלא כלום, אולם הבקשה לקבל את מצלמות הגוף של לוחמי הימ"מ שעצרו את זביידי היא חריגה, וכדאי שראש מח"ש תפעיל שיקול דעת ותדחה אותה. לוחמי הימ"מ חייבים לקבל צל"ש ולא להיות מוזמנים לחקירה.
אני מתקשה להבין את המפכ"ל יעקב שבתאי, שבמקרה הזה לא יצא מגדרו, וגם לא את השר לביטחון הפנים עמר בר־לב, שקולו לא נשמע עדיין בהגנה על אותם לוחמים.
אני מזכיר את האירוע שבו לוחמת ולוחם מג"ב חיסלו את המחבל בירושלים לאחר שדקר יהודי חרדי, שהיה בדרכו לתפילה, וניסה לדקור את השוטרים. אז נשמעה היטב תמיכתו הרועמת של המפכ"ל בפקודיו בעקבות ההחלטה לחקור את הלוחמים.
בדיוק בשל אותן סיבות, והרבה מעבר לכך, חייבים המפכ"ל והשר להביע את תמיכתם בלוחמים. זביידי שיחק באש, וסימן החבלה על פניו הוא בבחינת הרע במיעוטו, שהרי הוא עשוי היה לסיים את האירוע כשכדור בראשו.
התרעות פיקוד העורף