ממשלת ישראל בראשות נפתלי בנט ביטלה לאחרונה כמעט לחלוטין את מדיניות הבידודים. לצערו של ראש הממשלה, הממשלה לא הוסמכה לבטל את מדיניות הבידולים – ומקדם ההדבקה שחווינו השבוע בנגיף הזה היה גבוה מאוד. האטמוספירה הפוליטית של הימים האחרונים מבעבעת. אביגדור ליברמן, בני גנץ, מתן כהנא, מרב מיכאלי, תמר זנדברג ואלי אבידר - כולם העלו את מד הטמפרטורה הקואליציוני בעת האחרונה.
את רצף האירועים פתח שר האוצר ליברמן, שפרסם בנכסים הדיגיטליים שלו אמירות כגון: "המטרה המרכזית שלנו היא לשלב גברים חרדים ונשים ערביות במעגל העבודה". האם המטרה תיושם באמצעות שיח והידברות? כנראה שלא. עוד הוסיף ליברמן כי "הגיע הזמן לקדם נישואים אזרחיים בישראל. בחודשים האחרונים העברנו מספר רפורמות משמעותיות שדוגלות בעקרון "חיה ותן לחיות". האם נישואים אזרחיים מקובלים על ראש הממשלה? האם שר הדתות כהנא תומך בקידום נושאים אלו? מסופקני.
אפרופו כהנא, בשבועות האחרונים כמעט כל מה ששר הדתות נגע בו זכה לכותרות. רבקה עוזיאל מונתה לעמוד בראש המועצה הדתית בבנימינה ובמקביל העביר כהנא את חוק הגיור שלו בוועדת השרים לענייני חקיקה ועם אישורו צייץ: "עושים היסטוריה. ועדת השרים לחקיקה אישרה את מתווה הגיור שאני מקדם. אני מודה לעמיתיי בקואליציה, לרבנים ולשותפים".
רק כדי שנבין, השר כהנא לא הודה לכלל הרבנים, אלא לחלק הליברלי של הרבנים בציונות הדתית כמובן. לאחר אישור הצעתו בוועדה, פנה כהנא לרבנים הראשיים שעמם הוא מנהלת מחלוקת פומבית בשבועות האחרונים והציע להם לקיים שיח.
הלאה. השרה מרב מיכאלי וסיעת מרצ גילו באחרונה מחדש את השבת הישראלית. אם תהיתם לרגע אם מאן דהוא מוביל דיון ציבורי סביב אמנת גביזון־מדן להסדרת יחסי הדתיים והחילונים במדינה – אז לא. השרה מיכאלי הורתה להפעיל בימי שבת את קו התחבורה החדש בחיפה, הרכבלית, והוסיפה: "נגמרו ימי המצור בסופ"ש בישראל". גם במרצ לא נחו, והשרה תמר זנדברג מקדמת כנס מוניציפלי העוסק בתחבורה ציבורית בשבת.
אם לא היה די בכך, אז גם שר הביטחון בני גנץ לא נותר בצד ואמר בוועידת מקור ראשון: "צה"ל נמצא תחת אש. הוא סופג התקפות מצד אישי ציבור חסרי אחריות, חלקם פוסט־ציונים שמוכנים להחליש את כולנו בשביל לייקים". גנץ הניח רשימת נושאים שבמחלוקת והודיע כי סיעתו לא תצביע במליאה עם הקואליציה. במענה למשבר שיצר, הוא נענה במתקפות על סוגיית הפנסיה של משרתי הקבע וההטבות המפליגות שלהם הם זכאים. אבל נכון לשעת כתיבת שורות אלו המשבר חי, קיים ונושם.
עוד זה מדבר וזה בא – השר אלי אבידר הודיע על כינוס מסיבת עיתונאים שבה הודיע על התפטרותו מהממשלה. בברירה בין שר נורווגי נטול תיק לאצבע חדה וחריפה בכנסת, הבחירה של אבידר פשוטה. לזכותו ייאמר שהוא לא הפתיע איש. הוא קיים את מה שהבטיח בראיון לעמית סגל, שאם לא יימצא עבורו תחום עשייה – ישוב לכנסת. במסיבת העיתונאים שלו, שנראתה כמו אירוע השקת מפלגה רק ללא מפלגה, אמר שאין בכוונתו להפיל את הממשלה, אך מאידך עדכן כי דחה בנימוס את ההצעה לכהן כיו"ר הסוכנות היהודית.
דיוק קהל היעד
הממשלה המכנסת קשת של עמדות, החל ממפלגות ימין מובהקות, דרך מפלגות מרכז וכלה במפלגות שמאל – מקהה את אותן עמדות. כדי לצלוח בהובלת מדיניות, אמור להתנהל תהליך של ויתור הדדי על העמדות בקצוות ובו בזמן פנייה למכנה המשותף הרחב. דא עקא, לאחר זמן חשות המפלגות צורך לחדד את עמדותיהן מחדש. אומנם ממשלת שינוי, אבל הציבור צריך לזכור את העמדות הישנות מפעם. ומה שאנחנו רואים בימים האחרונים הוא חידוד העמדות, כשדיוק קהל היעד הוא זה שיצר את הבעבוע של השבועות האחרונים.
ליברמן חוזר מחדש לקהל הרואה בציבור החרדי כמי שאינו תורם לכלכלת המדינה. מבחינתו חבל שהם יחפשו כהתניה פבלובית את השם לפיד. כהנא מנסה לראות כיצד הוא מושך לימינה את כל הדתיים הליברלים שלא חשים צורך להצביע למפלגות דתיות, או לפחות למפלגה שהעומד בראשה הוא דתי וגם במקרה ראש הממשלה. ואבידר? מייצר לעצמו בידול ומעלה את הנכסיות שלו. מה המטרה? שריון אצל לפיד? מפלגה עצמאית? כחול לבן? אין לו סיבה לשלול אופציות.
השאלה המרכזית והחשובה ביותר היא אם מראות השבועות האחרונים הם בבחינת מה שנראה כברווז צולע הוא אכן ברווז צולע, או שמא אויב אויבי הוא ידידי. האם החריקות המתעוררות בקואליציה ילכו ויתגברו, כי קשה למפלגות להמשיך להכיל את הפגיעה בציפור נפשן, או שמא ההבנה כי החלופות הפוליטיות האחרות הן פחות טובות תשוב לחבר בין המרכיבים השונים.
הצעה לפתרון טמונה באירוע אחר שהתרחש בשבוע שעבר והוא חליפת המכתבים בין נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לבין חבר הכנסת דודי אמסלם. אמסלם מוביל קו מאוד ברור בתקופה האחרונה, שבמסגרתו הוא מבקש למרכז את השיח סביב כוחה של ישראל השנייה. אמסלם מעוניין להציג את ישראל השנייה כעגלה מלאה לא פחות מזו של ישראל הראשונה.
המוטיבציה של אמסלם בוויכוח הציבורי ברורה, והשאלה היא מה המוטיבציה של הנשיאה חיות? קהל המטרה של אמסלם ידוע, אך מי קהל המטרה של חיות? לא ברור – וזה הסיפור. חידוד קהל המטרה ובידול בהתנהגות הפוליטית הינו אירוע שצריך להיות מנוהל תקשורתית. האם הוא יכול לצאת משליטה? בוודאי, הרי האם מישהו העלה בדעתו שנשיאת העליון תפרסם מכתב פומבי שבו תחלוק עם העם את הרגלי שתיית המחייה שלה?
כל הסימנים הרציונליים מעידים שלמרות גודש האירועים הפוליטיים – הם כולם יסתיימו בקול דממה דקה, בהסדרה מפא"יניקית כזאת או אחרת. ראשי המפלגות יסתפקו בתזכורת לציבור בדבר תפיסת עולמם ולא יבחרו לשבור את הכלים. האם מישהו ערב לכך שההחלטה שתתקבל בסוף תהיה הרציונלית בלבד? כנראה שלא.
הכותב הוא מנהל אגף תקשורת, דוברות והסברה בעיריית בית שמש