משבר הדיור שפקד את מדינת ישראל עם גלי העלייה מברית המועצות לשעבר שהחלו בשנת 1990 - אילץ את שר הבינוי והשיכון דאז, אריאל שרון ז"ל, למצוא פתרונות מהירים לצורכיהם של העולים. בתקופה של שנתיים בלבד נבנו 144 אלף דירות, ועוד 22 אלף שופצו.
כאשר הצורך לספק קורת גג לעשרות האלפים שעל פי הערכות ייקלטו במדינה - פוגש את צפיפות האוכלוסין שבמרכז הארץ, נוצרת האפשרות האמיתית ליישב את הנגב לפי חזונו של דוד בן־גוריון.
אי אפשר להיות אדיש לסיפורם הטרגי, האישי והקולקטיבי של אלפי העולים מאוקראינה שבעל כורחם אולצו לארוז את חפציהם במהרה, להיפרד במקרים מסוימים מאב המשפחה, לצעוד קילומטרים ובדרך לא דרך להגיע למקום מבטחים, ובסוף למדינת ישראל. אליהם, לפי הערכות, יצטרפו עוד רבים מרוסיה וממדינות נוספות מהאזור.
לרבים שיגיעו הנה ישנם צרכים שאותם ניתן לחלק לצרכים מיידיים, צרכים לטווח הבינוני וצרכים לטווח הארוך. באופן המיידי יש לסייע באספקת מקום לינה זמני, טיפול רפואי במידת הצורך, מזון, לבוש, ציוד לילדים ולמשפחה וכו'.
ברור לי כי בזכות רוחב לבו של הציבור הישראלי, יחד עם משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, העמותות והתורמים, רבים מהם יזכו להרבה חום ואהבה, אבל כבר כעת צריך להיערך לשלבים הבאים: העולים והפליטים יצטרכו לדאוג למקומות דיור קבע, אפשרויות תעסוקה, חינוך לילדים ובני הנוער ועוד.
אני מציע למקבלי ההחלטות שעמלים על תכלול פרויקט קליטת ושיכון עשרות האלפים שנמצאים בדרכם ארצה - לחשוב על חזונו של בן־גוריון ליישוב הנגב, במהלך כולל שבו כל הצדדים יוצאים נשכרים. מועצת רמת הנגב, אשר בראשה אני עומד, בשיתוף עם תוכנית "בית ראשון במולדת" של הסוכנות היהודית והתנועה הקיבוצית, פועלות לילות כימים לתת מענה מיידי למשפחות המעוניינות להגיע לישראל מאוקראינה ולהיקלט בקיבוצים קיימים. אך ההיערכות לגל קליטה משמעותי תדרוש מענים רחבים יותר לטווח ארוך.
כבר כמה חודשים מחכה על שולחן הממשלה ההחלטה להקמת ניצנה, יישוב קהילתי חדש על גבול מצרים, שעתיד לקום על בסיס תשתיות קיימות של הכפר החינוכי ניצנה. החלטת הממשלה הראשונה על הקמת היישוב עברה כבר ב־2001, ובמקום מתגורר גרעין ההתיישבות הראשוני.
לצערי, תהליכי התכנון והבנייה בישראל מלאים במהמורות ובחסמים בירוקרטיים. מדינת ישראל מתקשה לעמוד בביקושי הדיור הקיימים, ועליה לבצע שינויים מיידיים ולשחרר חסמי רגולציה על מנת להיערך לגל העלייה הצפוי.
במקום שוב ושוב לספק הצהרות על ערכים וציונות, נוצרה כאן ועכשיו הזדמנות אמיתית שתביא ליישוב ופיתוח האזור. על מנת שזה יקרה, יש להתיר את חסמי הרגולציה בוועדות התכנון והבנייה ולמפות את הצרכים של העולים לצד השירותים שאנו, הרשויות, נצטרך לטפל בהם.
הרשויות המקומיות בנגב ומשרדי הממשלה יוכלו ליצור ביחד תוכנית אופרטיבית ליישום מיידי, על מנת שמדינת ישראל תצליח לקלוט כאן בהצלחה את גל העולים הצפוי, ותוך כדי כך תעמוד סוף־סוף בהבטחתה לממש את חזונו של הזקן.
הכותב הוא ראש המועצה האזורית רמת הנגב