בסתר ובצניעות שאינה אופיינית לימינו אלה הופך ראש הממשלה נפתלי בנט לדמות ממלכתית בעלת משמעות, עם מעמד בינלאומי נכבד. הוא מתווך בין רוסיה לאוקראינה, מוזעק על ידי פוטין למוסקבה, טס משם לפריז לפגוש את נשיא צרפת מקרון, מגיח במפתיע לשארם א־שייח' לפגישה עם הנשיא א־סיסי ושליט האמירויות מוחמד בן זאיר, מבוקש ומנהל שיחות חשאיות עם מנהיגים חשובים מתחת לרדאר, מושך בחוטים, מוביל מהלכים, ומפתיע בכל יום מחדש. כל זאת לתדהמתם של מתנגדיו הקשים בליכוד ובימין הקיצוני, שהפכו אותו לבוגד, למי שגנב את קולות הימין, ובעיקר לרכרוכי, חסר עמוד שדרה ואופורטוניסט.
אין ספק שבנט מפתיע גם את תומכיו, אוהדיו ומי שמאמינים בו. לזקני הדור כמוני, בנט מזכיר בימים אלה את ראש הממשלה המנוח לוי אשכול, שנכנס לנעליו הגדולות של ראש הממשלה המיתולוגי דוד בן גוריון באמצע שנות ה־60, לאחר שזה החליט לפרוש מראשות הממשלה ולהקים את רפ"י כאלטרנטיבה למפא"י בעקבות ויכוח נוקב עם ראשי מפא"י בנושא פרשת "האדם השלישי". לאחר שנחל כישלון חרוץ בבחירות לכנסת השישית ב־1965 פרש בן גוריון מהחיים הפוליטיים, ולוי אשכול מונה לראשות הממשלה והמפלגה. הדבר גרם להרמת גבות רבות ובעיקר לזלזול מצד הבנגוריוניסטים, שהאמינו בקנאות שלבן גוריון אין תחליף.
אשכול נתפס אז כחלש, הססן ונטול כריזמה, תחושה שהתגברה ערב מלחמת ששת הימים, כשהתעקש להמתין עד למיצוי כל האפשרויות למניעת מלחמה. בכך גרם אשכול המתנה ממושכת, וזו גרמה לתסיסה בצה"ל, שהיה דרוך וערוך בכל הגבולות ועם כל יחידות המילואים מול האיומים של צבאות מצרים, סוריה, ירדן ועיראק. ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה התייצב אשכול באולפני "קול ישראל" כדי להשמיע לעם דברי הרגעה. אלה הפכו ל"נאום הגמגום" הידוע, וזה העלה במידה רבה את מפלס הפחד, המתח והדאגה בעם.
רק לאחר הניצחון הגדול במלחמה הזאת הסתבר שההמתנה הארוכה שכפה על צה"ל פעלה לטובת ישראל וצה"ל, כשהוכח שהמהלך היה נכון ויעיל. מהלכים נוספים כמו צירוף ראש האופוזיציה מנחם בגין המנוח לממשלה והקמת ממשלת אחדות, כמו המינוי של משה דיין לשר הביטחון ערב המלחמה, תרמו אז מאוד לאיחוי הקרעים בעם ולאווירה שכמוה לא זכור במדינה, שנזקפו לזכותו של אשכול והעלו את קרנו מאוד.
כך הפך אשכול, שהמציא את המושג "שמשון דער נעבעכדיקער" (ביידיש: "שמשון המסכן") ל"שמשון הגיבור" החדש של ישראל. במהלך השנים התברר שהיה אחד מראשי הממשלה הטובים ביותר שידעה המדינה.
המהלכים של בנט בשעות אלה, הקשורים בעיקר להסכמי הגרעין הצפויים להיחתם עם איראן, מוכיחים שהוא רואה ופועל נכון נגד הסכמים והחלטות שיש להם משמעות רבה לביטחונה של ישראל.
הדרך שבה בנט מנסה לחבר ולבנות ברית בין מדינות האזור שיש להן אינטרסים משותפים עם ישראל בכל הקשור לאיום האיראני ולהתנהלות האמריקאים באזורנו, מצביעים על כך שבנט ניחן בראייה מדינית ואסטרטגית חדה ונבונה. זאת בעיקר כשהוא לא מדבר ולא מצפה לישועות, אלא פועל ועושה מהלכים שבהחלט הופכים אותו למנהיג שאפשר לסמוך עליו, בניגוד לתדמית שיריביו ניסו להדביק לו. כך הופך ראש הממשלה עם הכי מעט מנדטים ותמיכה בהיסטוריה הפוליטית הישראלית לראש הממשלה שיהיו לו הישגים מדיניים וביטחוניים מהחשובים ביותר.