הממשלה הזאת היא בבואה של הגֶנום הישראלי העכשווי, ששואף לטוב ונגרר לרע; יצור אורגני מתקדם, חושב, רציונלי, ברובו; שאפתן, מוכשר, אופטימי ומבקש שלום, אבל בבסיסו הוא אוטואימוני, חולה כרוני עם מערכת חיסון עצמי לקויה; גוף לאומי שנלחם בלי הרף נגד עצמו, נגד חוסנו, אחדותו ועוצמתו ומחזיר אותנו למצב דימום, שיתוק, דריכה במקום, בלבול וכאוס.

הכל בעת שעליו לשמור על עצם קיומו והלגיטימיות שלו ולהכות באויבים חיצוניים המנסים להשמידו, והכל בשנים של מהפכת אקלים גלובלית מתעצמת ושל מגיפה נגיפית עולמית נמשכת, כלכלה עולמית מתהפכת וסכנה של מלחמה עולמית, ללא מנהיגות שפויה.

ייאמר לזכות הממשלה המשונה והמְשַׁנָּה, בעכשיו הקשה שלה, שלראשונה בתולדות ישראל התאחדו מפלגות שוליים וקצה, ימין, שמאל ומרכז (ולראשונה מפלגה ערבית, שמבקשת לטפל בבעיות הפנים, ההשתלבות וקבלת הזכויות של ערביי ישראל), כדי לפעול למטרה משותפת: לא רק סילוק נתניהו מהשלטון, כשהתקרב לדיקטטורה נוסח ידידו אורבן ההונגרי, אלא גם החזרת הדמוקרטיה שסורסה ואוימה בידי חסידי הכוח, ההפחדה וההפרד ומשול הבּיבּיוּבים.

נפתלי בנט בישיבת הממשלה (צילום: מארק ישראל סלם)נפתלי בנט בישיבת הממשלה (צילום: מארק ישראל סלם)

וגם חיזוק הנוגדנים הלאומיים למלחמה בגורמים האוטואימוניים שבתוכנו. וכשקמה הממשלה, מנואצת ומאוימת מכל צד, הבטיחו כל המודחים מהשלטון שהיא תיעלם בתוך ימים או שבועות. היא דווקא שרדה ועבדה בסינכרוניזציה פנימית טובה, ועוררה תחושת שחרור מהמחנק של 12 שנות שלטונו של המנהיג הזדוני, שניסה להפוך את משפטו הפלילי לעילת כל קיומנו והיותנו.

הקואליציה המשונה שחררה את התקציב, החזירה עובדים לעבודתם, לחמה בקורונה ולימדה אותנו לחיות לצדה, ללא סגרים ושיתוק המשק. היא העלתה את הצמיחה ב־8% והורידה את האבטלה ל־3.5%. היא חוקקה חוקים, החלה במלחמה בפשיעה הרצחנית במגזר הערבי ובישראל, הרגיעה את עזה והעוטף, ריסנה את ההשתלטות החרדית על שוק הדת עם הרפורמות הנועזות של השר מתן כהנא, השר היחיד בימינה שעבד למען המדינה ולא למען הימין הפוליטי.

היא עשתה זאת תוך שהיא משמשת כמטרה להסתה ולשקרים על ידי הביביובים ומנהיגם הלא נלאה. היא נכשלה בנושא יוקר המחיה, עם מחירי מזון וצורכי בית, שזינקו בארץ גם ביחס להתייקרויות בעולם, ועם התייקרות הדיור, שהתרחק מיכולת הזוגות הצעירים לרכישת בית. אבל עיקר כישלונה הוא בהתחמקותה הנתניהואית מחובתה להכין ולהציג לאומה, לפלסטינים ולעולם תוכנית אסטרטגית לעתידנו ולקיומנו, בנושא הפלסטיני והלפיתה ההדדית המדממת של שני העמים.

ועדיין אין תשובה מנומקת לאיזה מדינה אנחנו חותרים - של כל תושביה, עם אפרטהייד ואזרחים פלסטינים סוג ג', או שתי מדינות נפרדות עם הסכמים וערבויות? טמינת הראש בחול והסירוב לחשוב לעומק הבעיה הקיומית, כולל משא ומתן אמיתי ופשרות, סירוב והתכחשות המשותפים לבנט וללפיד (גנץ, נדמה, מתחיל לפעול בכיוון), הם מה שהביאו ויביאו להתגברות הטרור הערבי נגד ישראל, כמו גל הרציחות הקשה. הכתובת כל הזמן על הקיר.

ובינתיים, האשליה שהקואליציה תצליח לשרוד בכוח היעדים המשותפים של מרכיביה התפוגגה במהירות, בעיקר באשמת בנט, שהתרשל כמנהיג האומה וכראש מפלגתו הקטנה. ימינה היא מפלגת אנוסים, מפירורי המפד"ל ומחרד"לי המתנחלים, שנאספו באופן מקרי וברישול, מבלי לבדוק את מהותם ונאמנותם.

בהשראת מס' 2 איילת שקד, סוכנת הביביסטים בקואליציה, ח"כיה החלו לפגוע בקונצנזוס הייסוד, שהבטיח את יציבות ופעילות הממשלה - לעסוק בעתיד הקרוב רק בבעיות לאומיות, שפתרונן אינו שנוי במחלוקת. כך החלו הדחיפות לימין, הסחטנויות, האופורטוניזם, הבגידות והעריקות, וככה התחזקה התחלואה האוטואימונית של הלאום. ספק אם לבורלא מפייזר יש חיסון או אנטידוט מתאימים לזה.