בסכסוך שכנים נפוץ מסרב שכן לשלם את מלוא חלקו בתשלומי ועד הבית, בנימוק שלא התייחסו בזמנו בהגינות לאביו כאשר הייתה לו תקלה בצינור המים, והוועד סירב להשתתף בהוצאות התיקון. הגישה של התנהגות לא הוגנת בהווה בגלל טענה על יחס לא הוגן כלפיך או כלפי מקורביך בעבר, הינה מכשלה רצינית בניסיון להשיג שלום בית וחיים משותפים במסגרות אנושיות או אפילו בין עמים. הדבר מזכיר לפעמים את הטענה הנשמעת מפי ילדים שרבים: "הוא התחיל".
רובנו מבקשים לחיות בהגינות, ולכן זהו הערך שסביבו ניתן לבנות חברה החיה בהרמוניה. הגינות היא התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, בלי לנצל חולשות או מצוקות. כנגד הדרישה לנהוג בהגינות, נשמעת טענתו של מי שחווה לתחושתו קיפוח בעבר, שלפיה מערכת היחסים אינה מתחילה מהיום ויש לבחון אותה מתחילתה. אינך יכול לדוגמה לגזול את רכבו של הזולת ואז להכריז שמהיום לא תפגעו זה בזה. ראשית עליך להשיב את המצב לקדמותו ואת הגזילה לבעליה, אחרת יהיה זה כאילו ניסית להקים מבנה על אדמה שטרם יישרת.
לכל סכסוך יש עבר. לא ניתן לפתור את הסכסוך בלי להתייחס לסיבותיו, והתעלמות מהן אינה מעלימה אותן. כך לדוגמה שרשרת נקמת הדם אצל הבדואים מסתיימת רק בטקס הסולחה, הכוללת ריצוי הצד הנפגע ופיצוי על העוול או הקיפוח שביסוד הסכסוך. אלה המנסים להתייחס לסכסוך או למחלוקת מנקודת האמצע, מחמיצים את היכולת לראות את הדברים באור הנכון וחמור מכך, מחמיצים גם את האפשרות ליישב אותם.
לא לשווא קיים קשר לשוני בין הביטויים התבוננות ותבונה: התבוננות נכונה מובילה לתבונה. דרישה להתנהגות הוגנת מן הזולת בהווה, מחייבת את בחינת מכלול הנסיבות ואת תיקון תוצאותיהן של עוולות העבר כלפיו. בדרום אפריקה, עם סיום משטר האפרטהייד והחשש מפני מעשי נקם של השחורים בלבנים, הגו את רעיון ועדת האמת והפיוס שהתנתה את החסינות על פשעי העבר בהודאה מלאה, בהכאה על חטא ובבקשת מחילה מצדם של המעוולים.
ידוע הסיפור על הילד שהרבה לפגוע באנשים סביבו, למורת רוחם של הוריו. משנוכח האב שנזיפותיו אינן מועילות, קבע לוח עץ על הקיר והודיע לבן שעל כל מעשה רע שלו הוא ינעץ מסמר בלוח. הבן לא התרשם והמשיך באורח חייו הפרוע. באחד הימים עבר ליד הלוח ונדהם לגלות שהלוח היה מכוסה מסמרים. ניגש הילד אל אביו והציע לו הסדר חדש: על כל מעשה טוב שיעשה מאותו היום, ישלוף האב מסמר אחד מן הלוח. האב הסכים. הילד החל משפר את דרכיו, הרבה במעשים טובים ודיווח על כל אחד מהם לאביו.
יום אחד הזמין בחגיגיות את האב לגשת אל הלוח והכריז בפניו בגאווה: "אבא, אין יותר מסמרים על הלוח!". הביט האב בבנו ואמר לו: "נכון, בני, אבל ראה כמה חורים נותרו".
הגישה שמובילה למלחמה
החיים הם יותר מרגע אחד, ולכן אדם חייב להביא בחשבון בעת החלטה על דרך התנהגותו גם את ההשלכות העתידיות של מעשיו (שנוטות בדרך כלל לחזור אליו). עם זאת, החיים לא מתחילים עכשיו, אלא יש להם היסטוריה: גם אם הופכים דף בספר החיים, יש בו דפים קודמים עם משקעים ומטענים. אם רוצים לנווט את סיפור החיים לקראת המשך טוב יותר, יש לזכור שהוגן פירושו הוגן לכולם ולבחון זאת גם בהתייחס לעבר.
ראינו כיצד תחושת הקיפוח של משפחות עולים מימי קום המדינה משפיעה עד היום על רבים בקביעת עמדותיהם הפוליטיות, והיא אינה ניתנת להתעלמות ואף לא נוטה להיעלם מעצמה. מדיניות ממשלתית נכונה צריכה לתת על כך את הדעת ולכלול פתרונות שיפצו על עוולות העבר. עליה לעשות שימוש בין היתר בכלים של צדק חלוקתי ושל העדפה מתקנת בהענקת הזדמנויות לאלה שנסיבות עבר, גם אם לא נגרמו במזיד, העמידו אותם בנקודת פתיחה נחותה לחיים.
ממשלה המבקשת להטמיע תרבות של הגינות באזרחיה כדי לבנות מרקם של חיים משותפים בחברה משוסעת ומפולגת, ראוי שתקדיש מקום מרכזי יותר לשיקולי הגינות בקביעת מדיניותה, גם על ידי התחשבות באותן נסיבות עבר ובמי שאולי קופחו על־ידיהן. גם במשפטים פליליים נסיבות חייו של נאשם שהורשע הן בעלות משמעות בקביעת גזר דינו.
הצעת חוק של המרכז לקידום ההגינות בישראל מכוונת לסייע לממשלה ולגופים ציבוריים להתנהל בדרך הוגנת. על פי ההצעה תוטל חובה לכלול בהחלטות ציבוריות הנמקת הגינות, כלומר לנמק כיצד המדיניות המוצעת והצעד המנהלי שעתידים לנקוט הביאו בחשבון את ערכי ההגינות – כבוד, יושר והתחשבות – כלפי כל מי שעשויים להיות מושפעים ממנו.
תהיה בכך חשיבות הן מבחינת הגורם הממסדי מקבל ההחלטה, כדי שיוודא כי שקל את הדברים כראוי (גם תוך התחשבות בעיוותי העבר), והן כלפי הציבור שייווכח לדעת שההגינות הינה נורמת ההתנהלות המנחה במרחב הציבורי בישראל.
במחלוקות ובסכסוכים שבהם הטענות והמטענים הרגשיים הם הדדיים, עלולה תחושת העוול ההיסטורי למלכד את הצדדים ואז קשה יותר להניע אותם לגלות נכונות להגיע לפתרון. במקרים אלה מוצע להם להביט קדימה ולא להיות משועבדים לעבר. גם אם נקלעו למצב שלא רצו בו, הרי מה שיקרה מכאן ואילך תלוי בעיקר בהם ובמה שיבחרו לעשות, ובכך עליהם להתרכז. גישה של חיסול חשבונות ונקמנות משמעותה הנצחת הסכסוך על אוטומט.
כתב המשורר יהודה עמיחי: "מן המקום שבו אנו צודקים, לא יצמחו לעולם פרחים באביב". השר עיסאווי פריג' התבטא לאחרונה בנושא זה ואמר: "גישת ה'רק אמת' (הכוונה כמובן ל"רק האמת שלך" - א"פ) מובילה למלחמה. גישת הפשרות מולידה פתרונות".
אימוץ הגישה של "חכמים ולא רק צודקים" דורש חשיבה שקולה כדי להתמקד במטרה ולא להיות משועבדים לזעם על העבר. באופן זה יוצרים היסטוריה טובה יותר ולא חוזרים שוב ושוב על פרקיה הכואבים הקודמים. חג הפסח מסמל בין היתר את בחירתנו להביט קדימה, להשתחרר ממלכוד השעבוד הממושך במצרים ולצעוד לעבר הפתרון הלאומי עבורנו בארץ ישראל.
הכותב הוא מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל
[email protected]