ליל הסדר תשפ"ב ככל הנראה ייצרב בזיכרונם של עשרות אלפי יהודי אוקראינה עד לסוף חייהם; גם בזיכרון אלו שעדיין נמצאים תחת המתקפה הרוסית, אבל בעיקר בקרב אלו שזכו לחגוג השנה ליל סדר ראשון בחייהם במדינת ישראל או רגע לפני עלייתם למטוס לכאן. מדינת ישראל והסוכנות היהודית פועלות בשבועות האחרונים מסביב לשעון על מנת שכל יהודי שירצה בכך - יוכל לצאת מהתופת באוקראינה ולהגיע למדינת ישראל. העלויות אדירות, ולכן ממשלת ישראל החליטה לאחרונה על קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה על מנת לממן את קליטת העולים בארץ.

אך בסופו של דבר יש לזכור כי האחריות של מדינת ישראל מתייחסת לקומה הראשונה והבסיסית. בניית הקומה השנייה, שהיא אולי החשובה והמשמעותית יותר עבור העולים, מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו. מדינת ישראל היא מדינה קולטת עלייה, כפי שאמר ראש הממשלה הראשון, דוד בן־גוריון: "מדינת ישראל עמוסה בכל התפקידים של המדינה המודרנית, אולם עליה מוטל עול נוסף, גדול ומרכזי, המהווה את השליחות המיוחדת, ההיסטורית, של מדינה זו, ומפלה אותה מכל המדינות בעולם: קיבוץ גלויות". האמרה הנושנה "מעולה לעולה – כוחנו עולה", הייתה נכונה בעבר, והיא נכונה גם היום. כל עולה חדש וכל עולה חדשה הם נכס למדינת ישראל.

עולים מאוקראינה (צילום: אבשלום ששוני)
עולים מאוקראינה (צילום: אבשלום ששוני)

אין חולק על כך שההתאקלמות בארץ חדשה אינה פשוטה. כל דבר שבעבורנו, "הצברים", הוא מובן מאליו, מהווה התמודדות מסובכת ומורכבת עבור העולה החדש. התרבות השונה, קשיי השפה, המנטליות, אפילו גישה חינוכית - הופכים את הקליטה למסע מפרך ומתיש. זוהי הנקודה שבה אנו כפרטים וכחברה חייבים להתגייס על מנת שהעולים החדשים יחושו שהגיעו באמת הביתה. בהגדה של פסח קראנו "כָּל דִכְפִין – יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ – יֵיתֵי וְיִפְסַח". הפירוש המילולי הוא שכל רעב - יבוא ויאכל וכל מי שצריך - יבוא ויעשה איתנו פסח. זוהי תמצית חובתנו: לפתוח את ביתנו בפני כל מי שזקוק או ירצה לקחת חלק. אלו האחריות החברתית והערבות ההדדית המאפיינות את עם ישראל מאז אוהל אברהם אבינו על ארבעת פתחיו.

על מנת שהעולים ירגישו חלק מה"אנחנו", יש צורך בהתגייסות של החברה כולה. להמשיך ולפתוח את הלב, לקבל בזרועות פתוחות את האחים והאחיות שלנו, את העולים והעולות שהגיעו זה עתה מארץ רחוקה, לאחר מסעות מטלטלים והחלטות לא פשוטות. על החברה הישראלית להאיר להם פנים על מנת שיחושו שבישראל יש להם תקווה להתחלה חדשה ולתקומה שבה יהפכו לחלק מהמשפחה הישראלית.

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", נכתב בהגדה. העם היהודי זוכר את רגעיו ההיסטוריים כבר מעל ל־3,000 שנה. מתוך הזיכרון הזה, האחריות עומדת עתה לפתחנו: לקבל לתוכנו את העולים החדשים בלב פתוח, ביד מושטת וברצון אמיתי שישראל תהפוך להם לבית. זהו חג הפסח הראשון שלהם במדינת ישראל, ומעבר לכך – חג חירות אמיתי. עבורנו, הישראלים, זוהי תחילתה של משימה לאומית: לדאוג לכך שחג החירות הזה ייזכר עבורם כאירוע מכונן בדרך לתחושה של בית אמיתי חדש במדינת ישראל. 

הכותב הוא יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית ויו"ר בפועל של הסוכנות היהודית