לקראת יום השנה לפרעות שומר החומות, נראה שהממשלה הנוכחית הולכת ומדממת מפציעה ציבורית רב־מערכתית, שתוצאותיה מסכנות באופן חסר תקדים את ביטחונה הלאומי של מדינת ישראל.
על רקע המלחמה באירופה, עם ממשל אמריקאי הנטוע בשמאל הפרוגרסיבי והתהפוכות שאליהן הוא מוביל את האזור לכיוון הגמוניה שיעית־איראנית, מוצאת עצמה מדינת ישראל עם ממשלת כלאיים חלשה ומקרטעת, המקבלת מוושינגטון, ללא תנאי, תכתיבים המסכנים את קיומה – כולל קבלת הסכם הגרעין החדש על כל חולייו.
בשום ממשל ישראלי קודם לא הייתה לממשל האמריקאי השפעה כה מכרעת על מהלכיה של המדינה, כולל במדיניות המינויים של אלופי צה"ל בתפקידי מפתח של הפיקודים המרחביים. שר הביטחון בני גנץ פועל היום כעושה דברה של וושינגטון וכמבצע נאמן של מדיניותה המזרח־תיכונית. בתפקידו זה הוא מנהל מדיניות עצמאית במנותק ממשרד רה"מ בנט, ואף מנהל תחרויות אגו מולו, המעוררות תמיהה בחוגים מדיניים בעולם.
שר החוץ ורה"מ החליפי יאיר לפיד אף הוא מנהל מצדו שיח בינלאומי עצמאי, בעוד השר לביטחון הפנים עמר בר־לב מרחף בחלל כלוויין תועה, המנותק מהמציאות הקודרת של הטרור הערבי, זה המכתיב את חיי היומיום של מדינת ישראל במרחב הגיאוגרפי שבין הירדן לים.
אירועי הטרור הרצחני של ערביי ישראל ערב חג הפסח, שמקורם בהסתה גוברת של חמאס, הובילו לגל רציחות של יהודים בידי הפזורה הבדואית וערביי ישראל. גל הטרור הוכיח בצורה קיצונית את אוזלת ידה של הממשלה בכלל, ושל שני משרדי הביטחון הלאומי בפרט, ביישום לקחי פרעות שומרי החומות, ובעיקר כהכנה המתחייבת להגנת העורף לקראת העימות הרב־זירתי הניצב לפתחנו.
האירוע שבפתח מוכחש ומודחק בציבור היהודי, בעוד ערביי ארץ ישראל מייחלים לו בהכוונה איראנית, בניסיון נוסף להכחיד את המדינה היהודית באמצעות חסימת צירי התנועה. פעולת החסימה תפגע ביכולת צה"ל להניע את כוחותיו בקווים הפנימיים בין זירות הלחימה החיצוניות – יכולת בעלת יתרון אסטרטגי חשוב למדינה בעלת שטח כה צר המוקף אויבים מכל צד. בתודעת ערביי ארץ ישראל ובהכרזות איראן, חמאס וחיזבאללה, המלחמה הבאה היא המלחמה שבה לדעתם יבוא קצה של מדינת היהודים, וברוח המוטיב השקרי של "אל־אקצא בסכנה" הם פועלים להכחדתה.
ממשלת ישראל, בטיפשותה, מכילה את ההאשמה הזו, מכה על החזה היהודי שלנו, ומטילה את האחריות למהומות לא על האסלאמיסטים של חמאס והג'יהאד, אלא על אנשי ימין, בודדים, ועל קבוצות מהקשת הרחבה של הרוב היהודי הציוני במדינה, אלה הפועלים כחוק למימוש זכויות היסוד והקניין בשייח' ג'ראח, ומממשים את הזכות להפגנה ולתנועה עם דגלי הלאום בכל שטחי ירושלים, הר הבית וארץ ישראל.
זאת ועוד, ממשלת ישראל עוסקת בסימפטום לאירועי הטרור, תוך שהיא מתעלמת מתפקידה של איראן כמי שעומדת מאחורי גופי הטרור. היא מממנת ומחמשת אותם בנשק שובר שוויון שאותו היא מעניקה להם בכמות ובאיכות אסטרטגית הכוללת בין השאר תותחי נ"מ, מרגמות, רחפנים מתאבדים ונשק טילי מדויק – הן בלבנון והן בעזה, שם נאכפת על ישראל הימנעות מפעולה רציפה מפחד התקפה על מרכז המדינה המאוכלס בצפיפות. כל מה שמעז חיל האוויר לעשות בסוריה, חייב להיעשות גם בלבנון ובעזה, כדי לשבור את הלפיתה האסטרטגית המאיימת של איראן ושלוחותיה על אוכלוסיית ישראל.
לחם ושעשועים
ממשלת ישראל "מרדימה" במכוון את האוכלוסייה היהודית שלה, וכמו ברומא העתיקה היא מעניקה לה, באמצעות תקשורת מגויסת, לחם, שעשועים ואשליה מתוקה של ביטחון מזויף. ממשלת משרד הביטחון העצמאית של גנץ מסיטה מאימוניהם אלפי לוחמי סדיר ומילואים כדי לשמור על גדר גבול פרוצה של 700 ק"מ, שהוקמה רק לצורכי מפלגות השמאל הפוסט־ציוניות המקדשות את הקו הירוק כגבול האולטימטיבי של מדינת ישראל – גבול שהערבים מעולם לא הכירו בו וגם לא יכירו בו כחלק מהמדינה היהודית. בנוסף, מאות מיליוני שקלים מוקצים לשיקום הגדר המזרחית מול יו"ש, וגם למכשול המוזנח בקו הגבול הלבנוני.
אם נוסיף לכך את 1,500 הקילומטרים שאותם הורה הרמטכ"ל כוכבי לאלוף איציק תורג'מן לסלול כתחליף מביש למעבר כוחות צה"ל ליד יישובים ערביים בזמן מלחמה, במטרה להימנע מהפגנות ומחסימות של פורעים ערבים בזמן מלחמה, אזי נראה שהקמנו לעצמנו צבא שחוזר על כשלי קו בר־לב, צבא שהפסיק לחשוב על מתקפה. צבא חששן, עצל מחשבה, צבא שהמילים "תמרון" ו"כוח מתמרן" הפכו בעיניו למושג תיאורטי, ולמשימות שיש להימנע מהן בשל מחירן. זהו צבא ששכח את ערכי היסוד של הציונות, של ההתיישבות העובדת והקיבוצים והמושבים שהציבו את גבול מדינת ישראל בגבול המחרשה ושל תלם האדמה האחרון. צבא ששכח את לחימת הגבורה של הרובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים, של יד מרדכי וניצנים בדרום ושל גוש עציון.
צה"ל של כוכבי הורה לנטוש בעת מלחמה, לכשתפרוץ, את יישובי גבול הצפון, משום שאת יחידות המילואים של ההגנה המרחבית פירקו קודמיו לפני עשרות שנים בתהליך מתמשך של איוולת. במקום להשקיע בבניית כוח, חימושו והכשרתו למלחמה, משקיע כוכבי, כמו קודמיו, בביצורי המכשול שכוח רדואן של חיזבאללה יוכל לפרוץ בתוך דקות ללא כל קושי. או אז יכבוש חיזבאללה לא רק את יישובי הגדר, אלא יגיע ליישובי העומק – בעורף של הגיס הצפוני האמור לתמרן לתוך שטחי הגולן הסורי ולבנון.
מעבר לכך, בשיחות עם אלופי צה"ל בכירים, וממחקר ולימוד התהליך המתמשך ורב־השנים שבו פורקו עשרות מסגרות לוחמות ברמות גיס, אוגדה וחטיבות משוריינות – זרוע היבשה של צה"ל איננה מסוגלת כיום להגן על מדינת ישראל. וכך, בפיקוד הצפון יש הנחיה מטכ"לית לנטוש את יישוביי הגבול ולברוח, כי אין לצה"ל כוח שיגן עליהם. ובדרום הארץ, לו יקרה הרע מכל אם הסכם הפירוז בסיני יופר, לצה"ל אין שום יכולת לבלום כוח אויב שיתקדם ליישובי הנגב ולמתקניו האסטרטגיים.
זאת ועוד, מערכת הביטחון שאותה אנו מממנים ממסינו, לא רק שאיננה מסוגלת להגן עלינו ממלחמה פנימית מול ערביי ארץ ישראל, היא גם לא רוצה בכך, כי זה יהיה סופה של ממשלת השינוי, שהיא ממשלת המשך של נתניהו. הרי גם נתניהו אפשר בזמנו לשרי הביטחון ולרמטכ"לים לעשות הפקר במסינו, לסרס ולעוות את מסקנות ארבע ועדות הרפורמה בתקציב הביטחון שהוקמו כדי למגר את השחיתות, הבזבוז והיעדר תפיסת הביטחון במשרדי הביטחון וביטחון הפנים: ועדת ברודט 2007; ועדת וינוגרד 2008; ועדת טישלר 2012; ועדת לוקר 2015.
הוועדה האחרונה עוררה זעם במערכת הצבאית, שרמסה ועיוותה את הרפורמות המוצעות בה, פירקה וריסקה לחלוטין את עוצמת זרוע היבשה כדי להפנות את המיליארדים לתשומות מושחתות של תנאי שירות לבכירים ול"מענקי רמטכ"ל" שרירותיים לאנשי מנגנון – שחיתות שלה נתנו יד גנץ וכוכבי בימים טרופים אלה.
כך פורקו 24 חטיבות משוריינות, נגרטו אלפי כלי מלחמה ולמעלה מ־150 אלף מטובי לוחמי המילואים של צה"ל קיבלו פטור משירות, כולל אלפי נגדי תחזוקת הימ"חים בצבא הקבע. ציוד בשווי של מיליארדי שקלים שנותר בימ"חים מופקר לגניבות ולשוד של מחבלים ועבריינים. כך נוצרה מערכת ההשתקה והאשליות של מדינה עם "הצבא החזק במזרח התיכון". אפשר אולי לרמות אותנו, אבל לא את האויב שמולנו.
הכותב הוא סופר, היסטוריון ומנתח מערכות העוסק במחקרים אסטרטגיים