הקשר בין ירושלים, העם היהודי ומדינת ישראל הוא ייחודי ורב־ממדי. מבחינה היסטורית, ירושלים מייצגת את הקשר בין עם ישראל וארץ ישראל מראשית התהוות העם. גם בתקופת הגלות הייתה ירושלים מושא לגעגועים, לשירה, לתפילה ולשאיפה לתקומה מחודשת בארץ ישראל.
אולם בעוד ההיסטוריה מקשרת בין ירושלים לבין המאוויים הרוחניים של העם ביושבו בגלות ובהיותו בארץ, רובו של עם ישראל - זה החוגג בשמחה את יום העצמאות - אינו מציין את יום שחרור ירושלים. מתברר שקל יותר להבין את הצורך בעצמאות מדינית ולחגוג את הישגי הצבא שהביא לתקומת ישראל מאשר לקלוט ולהפנים את הערך של ירושלים כמקום רוחני ומרכזי בחיינו.
הניסיון להוביל ליום ירושלים כיום חג לאומי המקיף את כל החברה הישראלית נעשה על ידי הכנסת באמצעות חוק יום ירושלים, התשנ"ח-1998, שנחקק על פי הצעת חוק של חנן פורת (אז חבר כנסת מטעם מפד"ל). בדברי ההסבר נאמר: "במלאת 30 שנה לשחרורה ואיחודה מחדש של ירושלים, בירת ישראל, יש מקום לציין זאת באופן ממלכתי כיום חג לאומי". אך לצערנו, היום לא הוטמע בקרב כלל ישראל ומהווה יום חג המזוהה עם הציונות הדתית בלבד. אף שמתקיימים בו אירועים ממלכתיים כמו טקס בגבעת התחמושת, שהייתה מאתרי הלחימה הקשים בקרבות בירושלים, ועיריית ירושלים עורכת ביום הזה את טקס חלוקת אותות יקיר ירושלים - היום לא התנחל בלבבות כלל ישראל.
אולי זה בגלל האירוע המרכזי של היום, ריקוד הדגלים, שהפך להיות מוקד לחילוקי דעות רעיוניים ונתפס על ידי חלק מהעם כאירוע לאומני. אולי זה בגלל הרכב האוכלוסייה בעיר הבירה, שחלק מרכזי בה הם חרדים, וחלק מרכזי אחר הם ערבים שמתנגדים למסר היהודי של החג. אולי הגיעה העת לפעול כך שירושלים תהיה עיר לא רק מאוחדת, אלא גם מאחדת. מאחדת סביבה את העם היהודי כולו ואת אזרחי ישראל.
אהבת ירושלים אינה בהכרח עניין דתי, את התפילה לירושלים נשא כל יהודי בלבו, בין שחובש כיפה ובין שלא. ירושלים היא חלק מזהות יהודית־לאומית, חלק ממסורת, כחלק מההיסטוריה שלנו. ירושלים היא חלק מהעבר, ההווה והעתיד של עם ישראל כולו בארץ ובתפוצות, ואסור לייצר דרגות שונות לאהבת ירושלים. יום ירושלים יכול להיות היום שבו כל קהילה מוצאת את ירושלים שלה: ירושלים של הר הבית, ירושלים של מחנה יהודה, ירושלים של המרכז הרפורמי, ירושלים של בית המשפט העליון וירושלים של אצטדיון טדי ושל מלחה.
יום ירושלים יכול להיות יום שבו כל קהילה חוגגת את עלייתה ואת המאפיינים המיוחדים של הקשר של הקהילה לירושלים. למשל הקהילה האתיופית מציינת ביום זה את זיכרון העלייה המאתגרת והקשה שלה לישראל, את הכמיהה לירושלים. עדת ביתא ישראל מעולי אתיופיה נוהגת לקיים ביום ירושלים טקס לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ ישראל.
בשנת 2004 החליטה ממשלת ישראל לקיים טקס ממלכתי המתקיים בהר הרצל באתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. מנגד, בעבר התקיימה צעדה גדולה תחת הכותרת "ההתיישבות מצדיעה לירושלים", ובה השתתפו אנשי ההתיישבות העובדת והחינוך ההתיישבותי.
אפשר להחזיר את משמעות החג לכלל החברה הישראלית בארץ וליהדות התפוצות, כולם רק צריכים לחפש מכנה משותף רחב ככל האפשר. בשחרור ירושלים בשנת 67' נלחמו על שחרורה דתיים, חילונים וחרדים, אשכנזים וספרדים. חשוב שהיום המיוחד הזה יחזור להיות היום של כולם.
הכותבת היא יו״ר תנועת אמונה