אולי זה הטבע שלנו כישראלים להיות חצופים – להידחף בתורים בסופר, לחתוך בכבישים ולהביע את דעתנו על כל דבר. וגם, להתפרע לנו עם שביתות חסרות תכלית, שרק פוגעות בשכבות שגם ככה קשה להן הכי הרבה בתוך תקופה של משבר כלכלי, ולא משיגות דבר וחצי דבר אסטרטגי. 

הורים ומורים, יפה בן דויד ומשרד האוצר – כולם כאחד מסכימים על דבר אחד – שכר המורים הצעירים צריך לעלות. בשורה התחתונה, מורים יקרים, אנחנו כולנו אתכם במאבקכם. כולנו מבינים את החשיבות לעתיד ילדינו, וכנגזרת מכך טובת העתיד של מדינת ישראל. אבל דבר אחד אתם חייבים להבין, מי שמובילה את המאבק שלכם, גברת יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים, מכוונת אתכם לשום מקום. רק לתוצאה ההפוכה – כעס עצום של ההורים ופגיעה ביקר לנו ולכם מכל – הילדים. 

אני בטוח שאני מדבר בשם רוב קהל ההורים בישראל, שמיוצגים על ידי הנהגת ההורים הארצית, שגינתה בחריפות את השביתות. יפה בן דויד פועלת אסטרטגית בצורה שגויה, הטקטיקה של שביתות, שהוחרפו בינתיים ועוד צפויות להימשך, הן כבר מזמן נחלת העבר בכל הקשור לסל הכלים של המורים להיאבק על שכר. 

גברת בן דויד, את מרגישה איזשהי הזדהות? איזשהי אמפתיה עם המאבק שלך מכיוון ההורים שבהם את כל כך פוגעת? אז תני לי לגלות לך את התשובה, אם עדיין לא הבנת – לא. כאמור, בדיוק הפוך. ראית איזה הורה זועם כותב פוסט בפייסבוק, מפעיל קשרים, מנסה ללחוץ על מי שצריך כדי ששכר המורים יעלה? הצלחת לשכנע את ארגון הגג של הורי התלמידים בישראל להיות חלק מהמאבק? לא, לא ועוד פעם לא. 

השבוע ביקשתי מאנשי המערכת לנסות ולהבין עם עצמי, כי הפיד שלי ברשתות החבריות עסק בשאלה הזאת כל כך הרבה, למה המורים שובתים? ומה בדיוק רוצים מהם אנשי האוצר? ביקשתי שורות תחתונות, בנקודות ברורות משני הצדדים. אתם יכולים להתרשם מהנתונים בכתבה המקושרת. להלן עיקרי הדברים:

דרישות המורים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)דרישות המורים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

דרישות האוצר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)דרישות האוצר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)


ניסיתי להשתכנע שהמאבק צודק והדרך מוצדקת, אבל זה פשוט לא הצליח באופן מלא. המאבק, כפי שאמרתי בהתחלה, צודק. הדרך לעומת זאת, לא מצדיקה את הדרישות. ויתרה מזאת, הדרך לשינוי, כך הצליחו לפחות במשרד האוצר לשכנע אותי, חייבת לבוא עם שיפורים במערכת. אז ציון נכשל למנהלי המאבק. 

אז מה עושה אדם שנכשל בהשגת מטרות? אופציה אחת היא לקום ולמסור את המפתחות. אבל את, באופן צפוי, לא תעשי את זה יפה בן דויד. מי באמת היה מוותר על משרת חלומות, שבה היד הלא רועדת נמצאת כל הזמן על כפתור ההשבתה וההשפעה הקשה על חייהם של מאות אלפים, שגם ככה נושאים בנטל כבד. 

אופציה שנייה – אותי לימדו שכאשר משהו לא עובד, צריך לשנות כיוון ולבחור בטקטיקה שונה. סך הכל הגיוני, לא? יפה, העצות של האסטרטגים שלך או דרכי הפעולה שעליהן החלטת בעצמך, לא עובדות. אז זה הזמן להחליף יועצים או לחלופין, במידה ואין לך כאלה, לשכור אותם במהירות הבזק. 

יש לי ילדה מדהימה שתיכף תעלה לכיתה א'. הגעתי לא מזמן ליום הכנה של הורים וילדים בבית הספר אליו שובצה, והתרגשתי מאוד. התלהבתי מאוד מהצוות, מהחזון של יזמות צעירה בבית הספר, הרצון והשאיפה לגדל את המדענים, את הממציאים ואת היזמים והיזמות הבאים. בכל תחומי החיים. 

שביתה בבתי הספר (צילום: אבשלום ששוני)שביתה בבתי הספר (צילום: אבשלום ששוני)

לצערי, פגשתי שם גם את החששות של המנהלת מבריחה של מורים ומורות. האם החששות האלה יצאו אל הפועל? יכול להיות מאוד שכן. כן, כולם צריכים להתעורר כדי שלא יהיה מאוחר. כדי שהילדים שלנו יגדלו במערכת חינוך ציבורית מתפקדת. אבל, לא על חשבוננו, ההורים והילדים. 

יפה, זה פשוט לא עובד. כמה קל ללחוץ על ההדק, להפעיל את ההשבתה. אבל יש לי פיתרון בשבילך – מנהיגים אמיתיים יוצאים לרחובות, קולם נשמע, יש להם את האמביציה והכוח ההנהגתי להוציא אנשים לרחובות. להפגין, לא לשבות. צאו לרחובות, שיראו אתכם בחוץ, באולפני הטלוויזיה, באולפני הרדיו, ברשתות החברתיות. המאבק הזה הוא לא את גברת בן דויד. הוא המורים, ובעצם של כולנו. ברגע שתביני את זה יהיה לך יותר קל, והמאבק הזה יצליח כי יהיה לו סיכוי גדול יותר לרתום את ההורים.