עוד בטרם חלף שבוע מאז הגיש מבקר המדינה מתניהו אנגלמן את הדוח שלו על מבצע שומר החומות, וכבר נראה שהממצאים החמורים שמוצגים בו מתפוגגים ללא שום תגובה ראויה.
בכל מדינה שפויה, דוח כזה מחייב הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שהרי אין כמעט הבדל לתפיסתי בין אירועים אלה ובין אירועי אוקטובר 2000, שלוו במהומות ואלימות קשה, בחסימת כבישים, בפגיעה ביישובים יהודיים ובהצתות. אז נולדה ועדת אור שהאשימה את ראש הממשלה דאז אהוד ברק באי־התייחסות מספקת לתהליכים שהתרחשו במגזר הערבי.
לגבי השר לביטחון הפנים דאז, פרופ’ שלמה בן עמי, נטען כי הוא אחראי לאי־פעולה מספקת לסגירת הפערים במוכנות של כוח האדם ובציוד של משטרת ישראל על מנת להתמודד עם אירועים כאלה. כלפי מפכ”ל המשטרה דאז רב־ניצב יהודה וילק נטען כי לא דאג לצייד את המשטרה בציוד מספיק ומתאים למצב כזה; כלפי ניצב אליק רון, מפקד המחוז הצפוני של המשטרה דאז, נטען כי לא מנע את הידרדרות היחסים עם המגזר הערבי; ועוד.
ומה עם שומר החומות? מדוע מבקר המדינה לא מציג בדוח את האשמים האחראים לכל המחדלים? עם זאת, בדוח המבקר מצוינים ליקויים כגון מחסור בכוח אדם, באמצעים, באמל”ח ובמודיעין, שבעקבותיהם בנוסף למחיר הדמים נגרמו נזקים כבדים לרכוש שמוערכים בעשרות מיליוני שקלים.
מי שהתקוממו נגד הדוח היו תושבי רמלה ששיגרו בסוף השבוע האחרון מכתב חריף למבקר המדינה, שבדוח שלו אפילו לא הזכיר את האירועים הקשים שהתרחשו ברמלה במהלך המבצע. במכתב הם ציינו בפניו 140 מקרים חמורים שהתרחשו בעירם. התפתחות זו מציגה את דוח המבקר כלא רציני מספיק.
אומנם הדוח מצביע על שורה של כשלים חמורים שפגעו בביטחון האישי של אזרחי המדינה, אבל כאשר התמונות הקשות מאירועי אוקטובר 2000 חוזרות על עצמן - זה מחייב את מבקר המדינה לנקוב בשמות האישים האחראים למחדל הקשה הזה. מבקר המדינה לא יכול להניח את המחדל החמור הזה על השולחן בלי להציג את האחראים לו. יש חובה למצות את הנושא הזה עד הסוף ולהרחיק לצמיתות את כל מי שהייתה לו יד ורגל במחדלים הללו.