במאי 2022 בבחירות בלבנון איבדו חיזבאללה ושאר תומכי איראן את הרוב שהיה להם בפרלמנט. חששו של חיזבאללה הוא שהפרלמנט החדש יבטל את הרשות שיש לו היום להחזיק בנשק כמייצג ההתנגדות לישראל. זה ההסבר למל”טים על אסדת הגז ולנאומים הנלהבים של נסראללה: הוא חייב להוכיח שהנשק שלו עדיין הכרחי להגנה על נכסי לבנון. האיראנים אישרו כנראה את ההסלמה מפני שגם הם מודאגים מאובדן הכיסוי הדמוקרטי לשלטונם בלבנון דרך חיזבאללה.

דיווח: ישראל השמידה משלוחי נשק איראנים לחיזבאללה על אדמת עיראק

עוד קודם לכן, באוקטובר 2021, ספגה איראן מפלה קשה גם בעיראק, שם נערכו בחירות מוקדמות על פי דרישתם של מיליוני מפגינים שיעים. מאז קיץ 2018 הם הציפו את רחובות בגדד וערי הדרום. הם דרשו קץ לשחיתות הממשלתית, להשפעה האיראנית המשחיתה והמנצלת ולטרור המיליציות הפרו־איראניות.

ל־40 מיליון תושבי המדינה, שיש לה הכנסה של 80 עד 100 מיליארד דולר בשנה מתמלוגי נפט, נמאסו האבטלה, השחיתות והעוני. המפגינים הצליחו לשכנע את הפרלמנט והנשיא הכורדי המתון למנות ראש ממשלה אוהד, השיעי מוסטפא אל־כאזמי, שהכריז על בחירות מוקדמות וחוקק חוק בחירות חדש.

אלא שלאחר שהשיגו כל זאת, רק 42% מבעלי זכות הבחירה הגיעו לקלפי. ובכל זאת, התוצאה הייתה בבחינת רעידת אדמה: כמו בלבנון, המפלגות הפרו־איראניות ובעיקר המיליציות הפרו־איראניות איבדו את הרוב הפרלמנטרי. הזוכה הגדול, מי שמפלגתו עלתה ל־73 נציגים, היה איש הדת השיעי מוקתדא א־סדר, אנטי־איראני מתון ואנטי־ישראלי.

הוא החליט שיריבו המר, שיעי גם הוא, ראש הממשלה לשעבר נורי אל־מאלכי, המשרת הנאמן ביותר של איראן, לא ייכנס לממשלה. למרות שמפלגתו של אל־מאלכי היא השנייה בגודלה, הצליח א־סדר להרכיב קואליציה של 168 חברי פרלמנט המורכבת משיעים, כורדים וסונים. זה היה הישג אדיר שהכניס את טהרן ללחץ. כמו בלבנון אחר כך, איראן עמדה לאבד את הכיסוי הדמוקרטי שהיה לה לשליטתה בעיראק.

השליטה האיראנית בעיראק חיונית למשטר האייתוללות. חלק גדול מהכנסות הנפט של עיראק מגיע לטהרן. בלי עיראק, הכלכלה האיראנית, הבעייתית גם כך, תדעך. עיראק היא גם החוליה הגיאוגרפית המקשרת בין טהרן, דמשק וביירות והים התיכון. במקרה של מלחמה עם ישראל, עיראק היא בסיס שיגור טילים העולה בהרבה על סוריה ולבנון.

בצעד מזהיר, הביאו משמרות המהפכה האיראניים את האיש שלהם במערכת המשפט העיראקית, השיעי ד”ר פאיק זיידאן, ראש בית הדין לחוקה, להוציא צו בלתי חוקתי שלפיו כדי לבחור נשיא חדש, שרק הוא יכול למנות ראש ממשלה חדש, רוב פשוט אינו מספיק: צריך גם נוכחות באולם של שני שלישים מחברי הפרלמנט. את זה לא הצליח א־סדר להשיג.

בזעם גדול חייב א־סדר את כל חברי מפלגתו להתפטר מן הפרלמנט. בכך סימן שהוא עובר לחלוטין לפעולה חוץ־פרלמנטרית. בשל ההתפטרות הקולקטיבית של אנשיו יש כיום לאל־מאלכי, אויבו הגדול, רוב בפרלמנט. בסיוע משמרות המהפכה של איראן, אל־מאלכי עמל כעת להגיע לשני השלישים הדרושים לבחירת נשיא חדש, ויש לו גם מועמד פרו־איראני לראשות הממשלה.

כדי למנוע זאת הורה א־סדר לתומכיו להסתער על מושב הפרלמנט והממשלה. ברחבי בגדד החלו התנגשויות קטנות בין תומכי א־סדר למיליציות הפרו־איראניות, כשכוחות הביטחון מנסים להחזיר את הסדר על כנו. א־סדר רוצה בחירות חדשות ומעריך שכוחו וכוחם של המפגינים יגדל. האיראנים רוצים למנוע בחירות. אף שאין איש רוצה בכך, אולי עיראק מידרדרת למלחמת אזרחים, הפעם לא בין דאע”ש הסוני לשיעים, אלא בין שני מחנות בתוך השיעה. כל המיליציות מונות כ־160 אלף לוחמים.

בינתיים, למרות תמלוגי הנפט האדירים, עיראק נחנקת בתוך הניצול הכלכלי האיראני והשחיתות המוסדית. אף שא־סדר הוא שונא ישראל גדול, נראה כי מבחינת ישראל עדיף אויב הנאבק לשחרר את עיראק מהאחיזה האיראנית על פני אל־מאלכי, סוכן איראני לכל דבר.