במשך שנים רבות הייתי מעורב בבחירות המקדימות לקביעת רשימת העבודה לכנסת. לפרקים כדובר המפלגה ולפרקים כיועץ קרוב של שמעון פרס. היה זה בימים של 40 פלוס מנדטים בהם הובילו את המפלגה רבין, פרס, ברק או אחרים. ההתמודדות הייתה בקרב יותר מ־100 אלף חברים בעלי זכות בחירה, כאשר הפריפריה המפלגתית והחברתית זכתה לייצוג ישיר ברשימה.
ח"כית לשעבר ב"עבודה": "אם רבין היה מתעורר - לא היה מזהה את המפלגה"
דרמה בפריימריז העבודה: נעמה לזימי כבשה את המקום הראשון, ומי נשאר בחוץ?
מיכאלי על תוצאות הפריימריז של העבודה: "נבחרת שוויונית ומגוונת"
המיקום ברשימה נקבע בשקלול הוגן בין מספר בעלי זכות הבחירה המפלגתיים והתוצאה בקלפי. כך לדוגמה את נציג המושבים בחרו חברי המושבים, את הנציג הערבי בחרו הערבים וכך הלאה. שיטה זו הבטיחה ברוב המקרים “בנפיט אלקטורלי” ביום הבחירות. ההתמודדות בעבר הייתה על כ־40 מקומות ריאליים, ולא ארבעה כמו היום.
ההיגיון הקולקטיבי של עשרות אלפי חברי העבודה הביא לתוצאה מאוזנת בקרב הציבור הרחב ההולך לקלפי ביום הבחירות. נבחרה רשימה בלי חברים שכוחם בתקיעת אצבע בעין לציבור בוחרים כזה או אחר. גם אם נבחר בורג שהביא אנטגוניזם לרבים בציבור הדתי, נבחרו לצדו גם אלי דיין ויוסי ונונו חובשי הכיפות, מייצגים נאמנים של הציונות הדתית. כך נהגה מפלגת שלטון.
השכל המשותף של 100 אלף חברים הביא לרשימה של ניצים ויונים, ביטחוניסטים ושלומניקים, מהעיר ומהכפר - והתוצאות בקלפי היו בהתאם. כמות האנרגיה והכסף שהושקעו על ידי המועמדים בפריימריז בעבודה השנה היו כאילו מדובר במפלגה שבחירת עוד מועמד או מועמדת כוכבי תקשורת תביא את המנדט החסר כדי שהנשיא יטיל על ראש המפלגה את מלאכת הרכבת הממשלה.
חברי המפלגה גם לא הבינו כי הדחת השרים המכהנים מטעם המפלגה בממשלה היא הוכחה לציבור שהם כשלו בתפקידיהם. אם חבר מפלגה נאמן חושב שנחמן שי ועמר בר לב כשלו - מה יחשוב האזרח הרגיל, ולמה להצביע עבור המפלגה שהשניים היו שליחיה בממשלה?
לסיכום, כדי להצליח בבחירות צריך רשימה שמייצגת את כל חלקי הציבור ונותנת מענה לנושאים שעל סדר יומו של הציבור. רק אם תחזור העבודה למקורות - מפלגה ביטחוניסטית, מייצגת והמקדמת את נושאי הליבה המעיקים על הציבור – יחזרו גם המצביעים. אחרת, ילכו אלה לרעות בשדות זרים.