ליחסי הגומלין שבין הילד לבין הסביבות השונות שעמן הוא בא במגע יש השלכות רגשיות, והן עשויות להיות רבות משמעות בבגרותו – כאשר מצפים ממנו לעצב לעצמו זהות נבדלת ומובחנת, של אדם הערוך ומוכן לאתגרי החיים של אדם בוגר. כבוגרים, רבים מהם מתקשים להשלים תהליכים של עצמאות ונבדלות מההורים, מציאת ייעוד תעסוקתי, יצירת זוגיות או קשר קרוב אחר וגיבוש זהות של מסוגלוּת – ארבעה מדדים מרכזיים וחשובים למעבר מוצלח של אדם ממתבגר לבוגר.
אפשר לתאר את ההוויה הקיומית של בוגר עם לקות למידה, הסתגלות ותפקוד כ"התבגרות מתמשכת", שכן הוא חווה מסע מתמשך של גיבוש זהות, מציאת ייעוד קיומי וקבלת אחריות מלאה לניהול עצמי של חייו. רבים מהבוגרים הללו מתארים את חווייתם הקיומית כ"נופלים בין הכיסאות" ומתחבטים בסוגיית השתייכותם החברתית. לעתים נדמה כי מסכת חייהם דומה למתואר בסיפור הילדים הידוע "זהבה ושלושת הדובים". כיסא אחד "גדול עליהם", הכיסא הבינוני מעט מעיק, והכיסא הקטן קרוב לוודאי יישבר כאשר יישבו עליו, שכן הוא "קטן עליהם".
גם במערכת המשפחתית, רבים מקרב הבוגרים עם לקויות למידה, הסתגלות ותפקוד חווים תסכול לנוכח ציפיותיהם של בני משפחתם, שבמקרים רבים אינן תואמות את יכולותיהם. הצלחת חלק מהאחים בתחומי חיים שונים מעוררת לעתים קרובות אצל בוגר עם לקויות למידה מורכבות תחושת אחרוּת, פגימות, קנאה ותסכול, ובפרט אם הינו הבכור במשפחה.
בוגרים עם לקויות למידה מורכבות מפגינים רמות נמוכות יחסית של בשלות בהשוואה לבני גילם. חלק מהם זוכים לליווי מצד דמויות תומכות לכל אורך מעגל חייהם, אך לעתים דמויות אלה מהוות גם גורם חיצוני מגביל ומווסת. תפיסת העתיד של רבים מהם מעוררת חרדה, ואכן מחקרים רבים מלמדים על כך שאי־הוודאות שאותה חווים בוגרים עם לקויות למידה מורכבות עלולה להתפתח להפרעת חרדה.
לכל אלה יש השלכות על הדימוי העצמי ועל השפה הפנימית של בוגר עם לקויות למידה, הסתגלות ותפקוד. שפה המבוססת לעתים רבות על עיוותים קוגניטיביים, תבניות חשיבה שליליות ומעכבות ושיח פנימי שלילי עם תכנים מחשבתיים כמו: "אני לעולם לא אהיה עצמאי"; "אם אני לא טוב בחשבון ולא מסוגל לנהל את החיים הכלכליים שלי – איך אוכל להקים משפחה?"; "אני בחיים לא אוכל ללמוד, ובלי תואר אקדמי איזו עבודה כבר תהיה לי?".
מערכת החינוך מקדישה תשומת לב רבה להבנת לקויות הלמידה ולהתאמת אסטרטגיות למידה שיאפשרו התמודדות עם אתגרי למידה אלה. עם זאת, פחות תשומת לב מוקדשת להשלכות הרגשיות של לקויות למידה מורכבות על זהותו ומבנה אישיותו של התלמיד.
לקות למידה והפרעות קשב וריכוז אינן נראות לעין, ולכן לא תמיד הן מאובחנות בגיל צעיר והן אינן זוכות להתערבות מוקדמת. הציפיות הסביבתיות מילד או ממבוגר עם לקויות למידה מורכבות הינן נורמטיביות, וכשהוא מתקשה לעמוד בהן, הוא זוכה לביקורת ולדחייה תחת שיזכה להכלה ולתמיכה. בשל השונוּת הרבה בין יכולותיהם והישגיהם בתחומי לימוד וחיים שונים, רבים מהם נאלצים לנדוד בין מסגרות חינוכיות שונות עד למציאת מסגרת שתהלום את יכולותיהם הייחודיות (אם אכן נמצאו מסגרות כאלה). מעבר בין מסגרות מקשה על ביסוס חוויית השתייכות, על רצף למידה ויציבות, והוא כשלעצמו עלול להנמיך את ההישגים הלימודיים ולהגביר תחושת דחק.
הקשיים אינם מסתיימים בגיל בית הספר. הם ממשיכים ללוות את האדם גם בגילים מתקדמים יותר ובתחומי חיים רבים, כמו יכולת התארגנות ותכנון, השתתפות חברתית, חיי קהילה, השתלבות בצבא ובשירות לאומי, בניית זוגיות וקשרים של שיתוף, רכישת השכלה מותאמת והשתלבות בעולם העבודה.
כישלונות בחייו של אדם עם לקות למידה, הסתגלות ותפקוד עלולים לבסס אצלו תחושת "חוסר אונים נרכש" - תופעה שהינה תוצר של ניסיונות רבים שבהם חווה האדם חוסר הצלחה והפנים חוויות אלה כחוסר מסוגלות בסיסית, גם אם כיום הוא בעל מסוגלות להתמודד עם ניסיונות דומים.
בית איזי שפירא הינו ארגון לשינוי חברתי המכוון לקידום איכות חייהם של אנשים עם מוגבלות ובני משפחותיהם בקהילה. ההבנה של הארגון בדבר החשיבות בביסוס זהות של מסוגלות בקרב אנשים עם מוגבלות בכלל וצעירים ובוגרים עם לקויות למידה מורכבות בפרט, הביאה להקמתה של התוכנית "אוניברסיטה משולבת". מטרת התוכנית הינה לזמֵן למשתתפים חוויית למידה משמעותית עבורם. התוכנית הושקה לראשונה ב־2002, ונחשבה פורצת דרך בכך שהדגישה ארבעה עקרונות מנחים.
הפסיכיאטר ההומניסט אריך פרום בספרו "אמנות האהבה" ציין כי האהבה הינה כוח קיומי מניע, והדגיש כי אדם אשר אינו אוהב את עצמו יתקשה לאהוב אחרים. תוכנית האוניברסיטה המשולבת מכוונת לתיעול חוויית הלמידה האקדמית בקרב הסטודנטים להגברת ההתבוננות, הקבלה העצמית והאהבה העצמית ולהבנת הלקויות, ובעיקר להתמקדות בכוחות השמורים ולבניית חזון אישי תואם יכולות. היא מציידת את בוגריה בבסיס ידע ובכלים לבניית עתידם ולהשתלבותם החברתית והתעסוקתית.
מאז הקמתה פתחה התוכנית צוהר והייתה חלוצה ללמידה משמעותית ומונגשת קוגניטיבית באקדמיה לאלפי בוגרים עם לקויות למידה מורכבות ב־20 מסגרות אקדמיות בישראל, ובכללן אוניברסיטת בר־אילן, מכון ויצמן למדע, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, הקריה האקדמית אונו ורבות אחרות.
יהודה, בוגר התוכנית, דיבר בטקס הסיום וסיכם את התהליך שאותו חווה בתוכנית במילים אלה: "למדתי להפסיק לחשוב על החיים בשחור־לבן. למדתי שכדי להצליח בחיים אני צריך לחלום, אך כמו בסיפור סולם יעקב – 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה'. החלום יכול להיות לכיוון השמיים, כל עוד הוא מחובר לקרקע. למציאות. ליכולות שלי.
"למדתי שבסולם שמחבר בין הקרקע לחלום יש שלבים, ושעל כל שלב אני צריך להגדיר מה היעד שלי בתחנה זו. למדתי כמה חשובה המילה תהליך. למדתי שלחיות זו אומנות, ושאני האומן בחיים שלי".
התרעות פיקוד העורף