בימים האחרונים פורסמו מסקנותיה הראשוניות של ועדת החקירה המיוחדת שהוקמה על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם. הוועדה שהוקמה בעקבות מבצע "שומר החומות" הגדירה את המנדט שלה בצורה רחבה באופן חסר תקדים לבחינת "הסיבות השורשיות" לקונפליקט המתמשך, חוסר היציבות, האפליה השיטתית והדיכוי על בסיס לאומי, אתני, גזעני ודתי בשטחים "הפלסטיניים הכבושים".
גם לאלו שאינם בקיאים במנגנונים המוטים של האו"ם והאג'נדה הפוליטית הברורה שמניעה אותם, קריאה זו של הגדרת המנדט כאמור אמורה הייתה להספיק כדי "לנבא" בהצלחה את מסקנות הוועדה.
במאי האחרון, במלאת שנה למבצע, פרסמה הוועדה באופן דומה דוח מקדים, אשר הכה גלים בעולם. מסקנותיה של הוועדה מצביעות בצורה ברורה על הסיבה לכאורה לפרוץ האלימות – הכיבוש. הוועדה מגיעה למסקנה שהאשמה נעוצה בעובדה שהפלסטינים מתוסכלים מחוסר היכולת שלהם לממש את זכויותיהם הפוליטיות. בדוח לא מצוין השם חמאס אף לא פעם אחת, והוועדה לא טורחת לסבר את אוזנו של הקורא בכל הנוגע לאחריות המוטלת על ארגון הבוחר לירות טילים ללא הבחנה על אוכלוסייה אזרחית, או על אחריותו המשפטית בשימוש באוכלוסייתו שלו כמגן אנושי.
הוועדה הוכיחה עוד מיום היווסדה שלא בחקר האמת היא מתמקדת, אלא בקידום אג'נדה פוליטית אנטי־ישראלית מובהקת. הדוח מאשים את ישראל בכל החוליים של החברה הפלסטינית, החל מבעיות האפליה ואלימות נגד נשים ועד הדיכוי התרבותי והטראומה הפסיכולוגית. בנוסף, הוועדה מבצעת הליך עוקף למשפט הבינלאומי כאשר היא מתעסקת בשאלות כגון "העברת אוכלוסייה" ומתיימרת לענות עליהן. הלשון הזו שאומצה באמנת רומא הייתה אחת הסיבות המרכזיות לאי־הצטרפותה של ישראל לאמנה מלכתחילה.
ניתן לצלול לשלל דוגמאות בעייתיות מהדוח, אך הבעיה העיקרית היא זו שהודגמה בראשית המאמר – שונאי ישראל קיבלו במתנה במה קבועה בחסות גוף אשר עוד מחזיק בלגיטימציה בינלאומית ואמינות גבוהה בעיני הציבור במדינות המערב. את מסקנות הדוח, מוטות ומעוותות ככל שיהיו, יצטטו מומחים, עיתונאים ואקטיביסטים ברחבי העולם, ובכך יסייעו בקידום התודעה הכוזבת בגין הלגיטימציה הקיומית של מדינת ישראל ומעשיה.
במנגנון הזה יש להילחם בכל הכלים ובכל החזיתות, כולל חשיפה של אי־החוקיות בעבודת הוועדה ומינוי חבריה, המנגנון החריג שהוקם לקדם את פעילותיה ומסקנותיה, וכן סתירת מסקנותיה בזו אחר זו. בנוסף, יש להמשיך ולפעול מול המדינות החברות ולדרוש את פירוקה של הוועדה לאלתר, כמו גם לעודד הצהרות פומביות של מנהיגי המדינות הידידות לנו, כפי שאכן נעשה במידת מה עד כה, המגנות את הוועדה ומסקנותיה.
הכותבת היא חברת פרויקט "הניצחון הישראלי", ולשעבר ראשת הסגל של שגריר ישראל בארצות הברית ומנכ"לית פורום המשפט הבינלאומי