העשור האחרון ייחשב כאחת התקופות החשוכות והקשות בתולדות ההיסטוריה הפוליטית והחברתית של מדינת ישראל, שבלט בה משבר מנהיגות. בנימין נתניהו כיהן ברצף לאורך העשור הזה כראש ממשלה, מ־2009 עד יוני 2021.
משבר המנהיגות, שהיה ממאפייני העשור, נבע לא רק משבע מערכות הבחירות לכנסת שהיו בעשור הזה, אלא גם מכך שלראשונה מאז קום המדינה הורשע ראש ממשלה, אהוד אולמרט, בקבלת שוחד בנסיבות חמורות, מרמה והפרת אמונים. כל זאת אחרי שנשיאה השמיני של מדינת ישראל, משה קצב, הורשע בעבירות אונס, מעשה מגונה והטרדה מינית.
מה שהוסיף לחשיכה הזו היה שלוש העבירות בכתב האישום נגד ראש הממשלה נתניהו בעודו מכהן, שהיו כשמן שהותז על מדורת השנאה שבערה כאן בין המחנות. טלטלות הבחירות הבלתי פוסקות של העשור הזה תרמו מאוד לקרע החברתי שהלך והעמיק ממערכה למערכה. הקרע הזה פיצל את העם, דרדר את הכנסת לשפל שכמוהו לא ידענו ויצר כאן אווירה של ערב מלחמת אחים ושל מדינה שמחשבת את קיצה לאחור.
התפרצות מגיפת הקורונה במרץ 2020 יצרה תחושה שסכנת המגיפה תאחד את העם. מי שתרם לתחושה היו בני גנץ ומפלגת העבודה שהצטרפו לממשלת החירום של נתניהו, אלא שזו לא שרדה הרבה זמן. מערכת הבחירות לכנסת ה־24 הביאה לסיום כהונתו ארוכת הימים של נתניהו בעקבות ההצטרפות של “ימינה" בראשות נפתלי בנט לגוש השינוי. החיבור של בנט ללפיד, גנץ, העבודה, מרצ ובעיקר רע"מ – יצר נופך אחר ושונה בפוליטיקה הישראלית.
מבצע “שומר החומות" הפך את מערכת היחסים עם ערביי ישראל לנפיצה יותר. הממשלה החדשה שקמה כאן בעזרת רע"מ, ולמרות הבטחת "ימינה" שלא תצטרף לגוש מרכז־שמאל והערבים, הלהיטה את הרוחות. ברקע כל זה מתנהל משפטו של נתניהו, שלמרות כל זה נבחר שוב בבחירות לכנסת ה־25 לראשות הממשלה, ובשעות אלה פועל במלוא הקיטור להקמת ממשלה על טהרת הימין, שבה עשויים לכהן אריה דרעי כשר האוצר, בצלאל סמוטריץ’ כשר הביטחון ואיתמר בן גביר כשר לביטחון הפנים.
בצער אפשר לומר כאן שכשזאת תמונת העשור, אין ספק שהתמונה הזו הולכת ומחשיכה ובעיקר מדאיגה. רבים מאוד שלחמו על הגנת המולדת במלחמות ישראל ושירתו שירות צבאי מלא מתוך כוונה להיות אזרחים נאמנים למדינת היהודים שבה כולם נושאים בנטל באופן שווה – יבינו ודאי מדוע זה העשור החשוך ביותר.