לאחרונה נשמעים בשיח הציבורי כל מיני ספינים סביב פסקת ההתגברות שחשוב מאוד להפריכם. הספין הראשון הוא שגם לפני המהפכה החוקתית, ישראל הייתה דמוקרטיה, ולכן אין לחשוש לגורל הדמוקרטיה הישראלית אם תחוקק פסקת התגברות. זה טיעון מוזר. מעבר לכך שהיינו דמוקרטיה הרבה פחות טובה, התפיסות הגלובליות לגבי חוקתיות, זכויות אדם ובתי משפט השתנו והתפתחו דרמטית בעשורים אלו.
כיום ברוב המדינות יש בתי משפט שמבקרים חוקים. בנוסף, העולם עובר בשנים האחרונות משבר דמוקרטי שבו נשחקים מרכיבי יסוד של הדמוקרטיה הליברלית. אימוץ פסקת התגברות בשיאו של משבר דמוקרטי כזה עלול להביא לתוצאות מסוכנות.
הספין השני הוא שבבחירות האחרונות הציבור הכריע בעד פסקת התגברות. גם זה לא מדויק. סקרים שנעשו בחודשים האחרונים על ידי המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן מראים שרוב הציבור הישראלי (51%) לא מסכים שתילקח מבית המשפט העליון הסמכות לבטל חוקים של הכנסת לעומת 37% מהציבור שתומכים בכך, ורק 32% מהציבור תומכים בחקיקה של פסקת התגברות. כלומר, רוב הציבור רוצה לשמור בידי בית המשפט את סמכות הביקורת השיפוטית ולא תומך בפסקת התגברות.
הספין השלישי הוא שגם ממשלת רבין חוקקה פסקת התגברות. אכן בשנת 1994 חוקקה הכנסת את פסקת ההתגברות בחוק יסוד: חופש העיסוק. ההתגברות נועדה לאפשר את חקיקתו של חוק שהגביל ייבוא בשר לא כשר, שאלמלא ההתגברות כנראה היה נפסל. אולם בזמנו היה זה הרע במיעוטו. ומכל מקום, רעה אחת לא מצדיקה רעה גרועה יותר.
ספין נוסף הוא שאין שום בעיה להחליש את יכולתו של בית המשפט להגן על זכויות כי ממילא בית המשפט כשל בתפקיד ההגנה על זכויות מיעוט בעת ההתנתקות. זה כנראה הטיעון המופרך ביותר. מי שהוביל את מהלך ההתנתקות היו הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. בית המשפט דווקא היה זה שקיבל חלק מהטענות נגד חוק ההתנתקות, ביטל חלקים ממנו והביא להגדלת הפיצויים. הלקח הרלוונטי מההתנתקות הוא דווקא שיש לשמור על סמכויות בית המשפט ולא ההפך.
הספין הבא הוא שלא צריך לחשוש מפסקת התגברות, שכן כבר היום רוב רגיל של חברי הכנסת יכול לבטל את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אך לא עושה זאת. אלא שישנן סיבות שונות מדוע חוק היסוד מעולם לא בוטל: חלק מחברי הכנסת תומכים במהלך החוקתי, מה שנעשה כבר קשה יותר להשיב, וכמובן שביטול חוק היסוד נתפס כבעייתי והיה גורר גינויים בארץ ובעולם. וזו בדיוק הבעיה עם פסקת ההתגברות: היא תיתן לגיטימציה למחוקק לסרס את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בלי לבטל אותו.
הספין האחרון הוא שפסקת ההתגברות תחזיר את האיזונים והבלמים בין הרשות המחוקקת והרשות השופטת, שנדרסו ברגל גסה על ידי בית המשפט העליון. אלא שמאז 1995 בית המשפט היה דווקא מרוסן בביטול חקיקה והתערב בהוראות חוק רק ב־22 מקרים. ההפך הוא הנכון: דווקא חקיקת פסקת התגברות תביא לפגיעה קשה באיזונים והבלמים כי משמעה כוח בלתי מוגבל לממשלה. במדינה כמו ישראל, החסרה מנגנונים פוליטיים של איזונים ובלמים הקיימים במדינות אחרות, זו סכנה אמיתית.
הכותב הוא סגן דיקן בבית ספר הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן