סמכות ואחריות - שני מושגים שהולכים ביחד, ככלים שלובים, למעט בפקודת המשטרה, שבה יש לשר אחריות, אך ללא סמכות. בעקבות אירועים חריגים קמו בעבר ועדות חקירה ממלכתיות, בהן ועדת זמיר, שחקרה את המהומות בהר הבית ב־8 באוקטובר 1990, וועדת אור, שחקרה את אירועי אוקטובר 2000, לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה.
ועדת אור, לדוגמה, קבעה כי השר שלמה בן עמי לא השתמש באמצעים נכונים ולפיכך אסור לו מאותו רגע ואילך לעסוק בתפקידים הקשורים לביטחון. זאת אף שהיה כתוב בפקודת המשטרה שאין לו סמכות להתערב בהתנהלותה.
ועדת צדוק, שהוקמה לפני כ־23 שנים ובראשה עמד מי שהיה שר המשפטים מטעם מפלגת העבודה, חיים צדוק, לצד משפטנים בכירים, הגישה המלצה שלפיה השר רשאי להתערב בהחלטות אסטרטגיות, לתת הנחיות כלליות ולהתוות מדיניות עבור המשטרה בעניינים בעלי חשיבות עקרונית. לעומת זאת, הבהירה הוועדה כי בנושא מדיניות החקירות, המשטרה צריכה להיות חופשית לחלוטין. הוועדה קבעה עוד כי השר רשאי להתוות מדיניות כללית בתחום החקירות, לרבות קביעה של סדרי העדיפויות העקרוניים.
גם ההסכמים הקואליציוניים הנוכחיים העוסקים בתיקונים בפקודת המשטרה שאותם מבקש להכניס איתמר בן גביר, השר המיועד לביטחון לאומי, לא נוגעים לנושא החקירות הפרטניות (אישי ציבור וכדומה). אסור לשר לביטחון הפנים לעסוק בחקירות נגד אדם, או לדעת מה קורה בחקירה, או לקבל מודיעין על האירוע. בכל שאר הפעילות המבצעית של המשטרה, חייבת הפעילות להיות מפוקחת על ידי גוף אזרחי.
בעיניי, הוויכוח כאן הוא לא על התיקונים, אלא מצוי במחוזות הפוליטיים. כל אחד על פי תפיסת האיש בן גביר, ולא לגופו של עניין. ברביעי האחרון הוצג הנושא בפני ועדה מיוחדת של הכנסת, שדנה בהצעה לשינוי פקודת המשטרה. בדיון השתתפו ח"כים מכל מפלגות הבית ובהם גם אישים שמכירים את המשטרה, כגון יו"ר הכנסת לשעבר מיקי לוי ובכיר המוסד לשעבר רם בן ברק. באותו דיון הסכימו השניים כי צריך לבצע שינויים, אבל לא בדרך שמציעים כעת. כלומר, במהות גם הם סבורים שיש צורך בשינוי דרמטי.
שלא נתבלבל, חוסר היכולת של המשטרה לטפל באירועי הפרות סדר גדולים, משילות וכן הלאה, לא נגמר רק בשינוי פקודת המשטרה. משטרת ישראל, במצבה הנוכחי, תתקשה לספק ביטחון באירועי קיצון, כמו שקרה בעת מבצע שומר החומות, וצריכה לעבור שינוי דרמטי – הן במבנה והן בהגדרת תחומי האחריות גם בתוך הארגון.
בשנת 1974, לאחר אירועי מעלות ומשגב עם, התקבלה החלטת ממשלה להעביר את האחריות לביטחון הפנים למשטרת ישראל, להקים את הימ"מ ולהקים למעשה את המשמר האזרחי, שבשיא תפארתו מנה כשנתיים לאחר מכן כ־136 אלף מתנדבים. לאחר 48 שנים המציאות מכתיבה שינוי דרמטי בתצורת מערכות הביטחון כדי לספק ביטחון טוב יותר. המשטרה צריכה גיבוי, תקציבים, שיפור תנאי השירות של השוטר ומעמדו, ושינויי חקיקה שהם הזרוע המסיימת במערכת אכיפת החוק – בתי המשפט והפרקליטות.
בואו נודה באמת, נכנס שר לתפקידו, שהדגל שעליו הוא רץ בבחירות היה ביטחון לאזרחי מדינת ישראל. לא במקרה הרשימה שבמסגרתה הוא התמודד קיבלה פי 3.5 קולות יותר ממפלגת העבודה, למשל. נושא הביטחון האישי והמשילות מטריד את רוב אזרחי המדינה, ואנשים מחפשים פתרון.
כדי להוביל שינוי דרמטי ולהעלות את רמת הביטחון האישי, צריך בן גביר לקבל גיבוי מכל מי שחושב שהוא יכול לסייע. כולי תקווה, ואיתי אנשים רבים נוספים מכל המערכות הביטחוניות, כי יהיו כאלה שייתנו כתף, יסייעו לביטחון ישראל ולא יתעסקו עם חשבונאות פוליטית.
אני חושב שכל אזרח במדינת ישראל צריך להתפלל להצלחתו של ח"כ בן גביר כשר לביטחון לאומי, כי הצלחתו היא שיפור הביטחון האישי של כולנו. הביטחון האישי חייב להיות מעל לכל שיקול פוליטי ולאחד בין כולם. לצערי, זה לא המצב, וחבל.
אני מקווה שלאחר שינוי פקודת המשטרה, נרגיש מהר מאוד שיפור במצב הביטחון האישי הירוד של תושבי מדינת ישראל. לכל מי שאכפת לו מביטחונה של ישראל, אני קורא להיכנס מתחת לאלונקה וליצור אחדות.
הכותב הוא ניצב בדימוס במשטרת ישראל