אינני מכיר את שר התקשורת החדש, ד”ר שלמה קרעי, באופן אישי. אינני מכיר גם כמה חברי כנסת חדשים בליכוד וכמה שרים. אני מהדור הליכודי הקודם. דור הולך ודור בא. דור הולך ונשכח. ככה זה בחיים. ככה זה בפוליטיקה. רק מי שהיה שם, בחיים הפוליטיים הפעילים, בכנסת, בממסד התנועתי, מבין כמה טוב שכל זה מאחוריו.

לאחר שמונה לשר התקשורת: שלמה קרעי חושף - האם יסגור את תאגיד השידור?

יש חיים אחרי הכנסת. השחרור לא מוחלט. עוקב מרחוק, מפעם לפעם מגיע למשכן הכנסת, צופה לעתים בערוץ 99, כותב ומתעמת. בימים אלה של חילוקי דעות מרים, כמעט על סף פילוג, כולנו פוליטיים. הן בכל זאת, חברי הממשלה, חברי הכנסת, חורצים גורלות – בהחלטותיהם, בחקיקתם, בדיוניהם הקולניים. להתנתק לגמרי, להיות אדיש – לא אפשרי לי.

השר קרעי הוא כיום מהדוברים הבולטים של תנועת הליכוד, הן בכנסת, הן בתקשורת. דבריו נוקבים, חדים. עמדותיו מוצקות, אינן מעורפלות. נאמנותו ליו”ר התנועה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא ללא עוררין. בסביבתי הקרובה, שברובה אפופת דאגה מהרכב הממשלה שקמה, הוא נחשב למוקצה, למרות דיבורו הרהוט והמנומק כהלכה. אולי משום שהוא חובש כיפה, מזרחי, בא מהפריפריה. הוא ללא ספק כוח עולה בליכוד – התנועה שהשכילה עוד מימי בגין ושמיר לקרב אליה את “ישראל השנייה”, לטפח כוחות פוליטיים חדשים מהפריפריה. הודות לכך כבשה את השלטון. קרעי צמח לתפארת בסולם הפוליטי. אי אפשר לזלזל בו.

אולם מהלך שהוא מתכוון להוביל – מדאיג אותי. מאז הבחירות כיוון שר התקשורת החדש את חציו כלפי תאגיד השידור הציבורי, תוך שהוא מאיים לסגור אותו. יהיו בימין רבים שישמחו על כך. בוודאי בימים אלה, שבהם מוקרנת בערוץ 11 הסדרה “קרתגו”. מה לערוץ ציבורי ולסדרה כזו? אבל הטענה של קרעי ודומיו נגד הערוץ היא כלפי חוסר האיזון הפוליטי שלו, כביכול מוטה כערוץ 12 עתיר הרייטינג, שמאלה. אינני סבור כך.

פרט למעידות פה ושם, מהדורת החדשות של 11 טובה למדי, אינפורמטיבית אף יותר משל שאר הערוצים, נעימה לעין ולאוזן. מי לא אוהב את הגשתה של טלי מורנו? או של מיכל רבינוביץ’? צריך להבין: הגם שהוא ערוץ ציבורי, אין זה ערוץ מטעם. הוא פועל על פי עקרונות עיתונאיים ללא רבב. השר קרעי ואחרים רואים זאת אחרת. על הערוץ להיות בשליטת השר. האיום בסגירתו, או בשינוי מתכונתו, הוא גם איום מוסווה כלפי כלי תקשורת אחרים, הגם שאינם ממומנים בכסף ציבורי־ממשלתי.

לנתניהו סיבות טובות לגנות כלי תקשורת ועיתונאים שעוינים אותו, שמרבים בביקורת כלפיו, בין שהוא ראש הממשלה או ראש האופוזיציה, בין שהוא נאשם ובין שלאו. האם הביקורת מוצדקת או פגעה בבחירתו? האם תנועת הליכוד לא שמרה על כוחה, למרות חולשתה בתקשורת, למרות האיפה ואיפה שחלקים נרחבים בטלוויזיה או בעיתונות נוהגים כלפיה?

קחו למשל את עיתון “הארץ”. זהו ביטאון מרצ (זוכרים מפלגה כזאת?) והשמאל הקיצוני לכל דבר ועניין. הנושא הערבי הוא בראש מעייניו של שוקן וחבורתו. ישראל היא הכובשת, הדורסנית, הפשיסטית. שימו לב לכותרות מאמרי המערכת באחרונה: “מותר להניף דגלי פלסטין”, “די לרדיפת נפאר”, “מתנחלי הגליל”, “שר הכיבוש”, “חקיקת ההרס מתחילה” וכו’. מדהים לאילו תהומות של תבוסתנות יכול לרדת עיתון עברי, שהיה בראשיתו לפני 100 שנה ויותר נושא דגל הציונות.

עיתון שהשפעתו הפנימית מצומצמת ביותר. קחו את השעתיים שלפני חדשות ליל שישי בערוץ 12. שעתיים של שטיפת מוח גסה נגד אנשי הימין, הדתיים והחרדים בידי המגישים וסגל המרואיינים הקבוע. האם הדבר השפיע במשהו על תוצאות הבחירות? אולי נהפוך הוא. יתר על כן, יש לימין ערוץ משלו, טוב למדי, 14, שכולו מוטה ימינה. אז על מה יוצא הקצף על 11?

יכול להיות שנדרשים מהערוץ הציבורי תיקון, שיפור, יתר איזון, אבל אל לנציגי השלטון לכפות זאת. ראשי התאגיד הם שצריכים לעשות חשבון נפש תקשורתי, לפי שיקול דעתם העיתונאי, ולנוכח הביקורת. הכוונה לסגור את הערוץ או להכתיב לו קו פוליטי מסוים, כזה שתואם את עמדות הממשלה - אסור שתתגשם. מצד שני, כמו שהתקשורת תפקידה לבקר, לחשוף פגמים וכשלים, ולעתים גם להחמיא, גם לאישי הציבור מותר לבקר אותה, להצליף בה. אבל התערבות כוחנית, באמצעות הפסקת תזרים המימון – לא תקום ולא תהיה. השר קרעי הוא איש משכיל וגם אידיאולוגי מאוד. אני מאמין שכוונתו לפגוע בחופש הביטוי - ערך דמוקרטי ראשון במעלה – לא תצא אל הפועל.