לפני קצת למעלה מ־20 שנים, על רקע משבר המילואים שהתחולל בסוף שנות ה־90, קיים הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל (במיל') שאול מופז, בחינה של מצב מערך המילואים. הבחינה הסתיימה בשנת 2002, ונכתב מסמך משותף לצה"ל ולמכון הישראלי לדמוקרטיה בשם: "כל העם צבא? שירות המילואים בישראל". אז נסב המשבר בעיקר על "הפרת חוזה ההוגנות", כאשר את נטל שירות המילואים נשאה אוכלוסייה קטנה והולכת, וזו לא זכתה לתגמול ראוי. זאת בזמן שאיש המילואים רוצה להרגיש נחוץ, שהשירות שלו חשוב ושהוא גם מאומן כהלכה.
מערך המילואים בכוחות היבשה נמצא במשבר. אין זה המשבר הראשון, אבל זהו המשבר החמור ביותר. בקרב המיעוט המשרת במילואים בולט היעדרה של תחושת נחיצות וחשיבות. אלו הם היסודות שעליהם ניצב המבנה כולו. במציאות המתהווה כיום מגולם סיכון מסדר גודל אחר. חלחול ההבנה בקרב משרתי המילואים כי נחיצותו של מערך מילואים ביבשה מוטלת בספק - סודקת את המוטיבציה, ומגבירה את השחיקה במחויבותם של משרתי המילואים להגיע לשירות המילואים, להתאמן ולשמור על כשירות לחימה.
התחושה בקרב לוחמי המילואים ביבשה היא שחלק ממפקדי צה"ל אינם רואים צורך במערך המילואים ככוח המחץ במלחמה רחבת היקף, ומעדיפים לבסס את המענה על הצבא הסדיר, על מענה טכנולוגי ועל אש מדויקת. בעבר היו יחידות המילואים כוח המחץ להכרעת האויב, והיום מפקדי הצבא עושים ביחידות אלו שימוש תומך וחליפי לכוחות הסדירים. גישה זו בעייתית ופוגעת בצה"ל, ביכולת ההכרעה ובביטחון הלאומי.
היקף האיומים על ישראל, במעטפת החיצונית ובמעטפת הפנימית, מחייב סדר כוחות גדול החייב להתבסס על כוח מילואים יבשתי גדול בכשירות גבוהה. צמצום האימונים והפעלת חיילי המילואים בשגרה מוביל לפגיעה בלכידות היחידות הלוחמות ולקושי בקליטת אמצעי לחימה מתקדמים, שבהם מצטייד המערך הסדיר. כשירות נמוכה זו פוגעת באמון מקבלי ההחלטות - הן בצבא והן בדרג המדיני - ביכולתו המבצעית של מערך המילואים, ומקטינה בהכרח את הנכונות להפעיל מערך זה בשעת הצורך.
בניגוד למשבר בסוף שנות ה־90, שהוביל למחאה אז, המשבר הנוכחי אינו מאופיין במחאות קולניות. שקט זה עלול להמשיך ולכרסם בכוח מערך המילואים אל עבר נקודת האל־חזור. בנוסף, מאבד מערך המילואים את מנהיגיו, ובכך הוא נותר מיותם. מינוי רמטכ"ל חדש מהווה הזדמנות לבצע שינוי עומק, שעיקרו חיזוק המעמד והאתוס החברתי של משרתי המילואים וטיפוח שדרת הפיקוד.
יידרשו גם צעדים נוספים, כדוגמת חזרה לתרגילים אופרטיביים בשדה, העמקת האימונים לצד מתן אמצעי לחימה וציוד משופרים ללוחמים, שיתוף יחידות המילואים במאמץ המבצעי, ולבסוף מציאת מודל תגמול ופיצוי למשרתי המילואים, שיאפשר מענה הוגן למצוקותיהם. יש לזכור כי לצד תרומת מערך המילואים למענה המבצעי, יש לו תרומה עצומה לחברה הישראלית. זאת מתוקף היותם של אנשי המילואים ומשפחותיהם גשר בין צה"ל לבין החברה בישראל, התורם לחוסן הלאומי וללכידות החברתית במצבי חירום ובמלחמה.
הצמצום הדרמטי בהיקף משרתי המילואים ובהיקף ימי המילואים שצה"ל מקצה בעשורים האחרונים, גורם לשחיקה מדאיגה בשני מרכיבים אלה. נושא המילואים חייב להיות במקום גבוה בסדר היום של הרמטכ"ל הנכנס.
הכותב הינו חוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS) ומוביל כנס המכון בנושא המשבר במערך המילואים בישראל, שיתקיים היום במרכז בגין בירושלים.