מצער מאוד המצב שאליו נקלעה המדינה, ובמסגרתו מי שהורשע בפלילים כמו אריה דרעי זוכה לחסדיהם של מעריציו. איפה הכלימה ואיפה בושת הפנים? רבים תוהים: הכיצד ממשיך קהל בוחריו לתמוך בו? התשובה אינה פשוטה. ובכל זאת, חשוב לציין שבוחרי ש״ס בחלקם הגדול הם בני עדות המזרח, בעיקר יוצאי צפון אפריקה, המלאים טינה וכעס על שלטון השמאל של שנות ה־50, ה־60 וה־70.
בנוסף, רבים מבוחרי ש"ס נמנים עם אוכלוסייה חלשה, החיה בדוחק, בעיירות פיתוח. הם גם הקורבנות העיקריים של יוקר המחיה המשתולל בארץ. תמיכתה של ש״ס באוכלוסייה זו יוצרת תלות במפלגה והכרת תודה למנהיגה, תוך התעלמות ממעשיו הפליליים. חלק מציבור בוחרי ש"ס משוכנעים שבאמצעות דרעי הם זוכים כביכול לתגמול על מצבם הנובע משקיפותם.
אפשר לומר שנוצרו כאן יחסי גומלין: ש״ס משתמשת בציבור בוחריה, וזה משתמש בה להשגת חלקו במשאבי המדינה. אלא שבימינו, רוב אזרחי ישראל היהודים הם ילידי הארץ, בני זוגות מעורבים. רבים מבני עדות המזרח נכללים היום בהגמוניה האליטיסטית. אז האם אפשר עדיין להשתמש במונחים הקשורים לשד העדתי בימינו?
חוסר היכולת של תומכיו ומצביעיו של דרעי לקבל את פסיקת בג"ץ לגביו הוא פגיעה בדמוקרטיה ובשלטון החוק. מתוך תקווה לשפיות, וכמי שנולד במקנס כמו דרעי עצמו, אני פונה אליו ומבקש: התפטר מכל פעילות פוליטית, בממשלה ובכנסת. צא בראש מורם מהדלת ולא מהחלון, ובוודאי לא מהתקרה. שים את טובת המדינה ואחדותה בראש מעייניך. אפשר לזכות לאהדה רחבה, לא כפוליטיקאי, אלא כחכם המאחד ומקרב לבבות. כך נהגו גדולי רבנינו במקנס, וכך חונכת.
הכותב הוא סופר ומו"ל ישראלי החי בפריז