נציגי הממשלה שואלים "על מה הצעקה?". הם הבהירו כי על דבר אחד לא יוותרו: שינוי שיטת בחירת שופטים. ההצעה של שר המשפטים יריב לוין מבקשת להקנות לכנסת ולממשלה את הרוב הדרוש למינוי שופטים, ללא זכות וטו לשופטים על מינויים לעליון. 

אולם הרפורמה מסוכנת אפילו יותר מסכנת הפוליטיזציה במינויים. הליך המינוי המוצע אפילו לא ישקף את דעת הרוב בממשלה, ובוודאי שלא בכנסת. היא תקנה למיעוט, ואפילו ליחידים, את הכוח למנות שופטים. הדבר נובע מהשילוב של אופיה העצמאי של הוועדה עם ההרכב המוצע החדש של חבריה. 

חברי הוועדה חייבים להפעיל שקול דעת עצמאי כחלק מעקרון עצמאות השפיטה. בהתאם, סעיף 6 לחוק בתי המשפט קובע כי "חבר הוועדה יצביע על פי שיקול דעתו, ולא יהיה מחויב להחלטות הגוף שמטעמו הוא חבר בוועדה". הצעתו של לוין מתיישרת עם עקרון זה וקובעת "לא תתערב רשות שלטונית, לרבות בית המשפט העליון... בשיקול דעתם של חבריה [חברי הוועדה]". לפיכך, אין דרך חוקית להכתיב לחברי הוועדה להצביע בהתאם להעדפות הממשלה או הכנסת. מאז עוגן עקרון עצמאות השפיטה בחקיקה בשנות ה-50, הממשלה והכנסת לא קיימו, ולא אמורות לקיים, הצבעה על מועמדיהן לשפיטה. 

ההרכב הנוכחי של הוועדה מחייב הליך קונצנזואלי, ובכך מונע השתלטות יחידים. הוועדה כיום מורכבת משלושה שופטי עליון (כשאחד מהם הוא הנשיאה), שני שרים (כשאחד מהם הוא שר המשפטים), שני ח"כים שנבחרים בבחירות חשאיות, ושני חברי לשכת עורכי הדין. כל גורם בוועדה בוחר את נציגיו ולאף גוף אין רוב בוועדה. ארבעת הגופים המיוצגים בוועדה חייבים להגיע להסכמות כדי למנות שופטים. מינוי לעליון דורש הסכמה של שבעה מתוך תשעה חברים. רוב מיוחד זה מקרין גם על ההסכמות הדרושות למינוי לערכאות הנמוכות. 

תחת הצעת לוין, הוועדה תורכב מאחד עשר חברים: שר המשפטים, שיעמוד בראשה; שני שרים נוספים; יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט; יו"ר ועדת הכנסת; יו"ר הוועדה לביקורת המדינה; נשיא העליון; שני שופטי עליון נוספים; ושני נציגי ציבור שיבחר שר המשפטים, כשאחד מהם יהא עו"ד. הדחת שופטים תדרוש הסכמת תשעה חברים. 

שר המשפטים יקבל ייצוג של שלושה קולות בוועדה במישרין או בעקיפין באמצעות נציגי הציבור. הוא יחזיק אפוא במחצית הקולות הדרושים למינוי שופטים. ניתן לצפות ששיטת המינוי החדשה תצור תיאבון בקרב סיעות לדרוש את תיק המשפטים כתנאי להצטרפות לקואליציה. סיעה קטנה עלולה להחזיק בכוח בלתי הפיך לקבוע את זהותם של השופטים.

הצעת לוין גם לא נותנת יצוג שווה לכנסת ולממשלה בוועדה, בשונה מטענתו כי ינתן "משקל שווה לשלוש רשויות השלטון." היא מבטיחה שלושה קולות אישיים לשר המשפטים, ועוד 4 קולות לממשלה באמצעות מינוי שני שרים נוספים ושני יו"רים של וועדות הכנסת והחוקה. היסטורית, שר המשפטים, יו"ר ועדת הכנסת ויו"ר ועדת חוקה באו ממפלגות שיצגו במצטבר בממוצע לא יותר מ-42% מהח"כים פר ממשלה. אולם, הם יחזיקו ב-83% מהרוב הדרוש למנות שופטים. אם אחד השרים יצטרף לעמדתם, יש לקומץ אנשים הכוח לקבוע את זהות השופטים. 
לפי הצעת לוין, הוועדה תמנה גם את נשיא העליון לתקופת כהונה קצובה חד פעמית של שש שנים. לפיכך, הפוליטיקאים ישלטו גם בזהות הנשיא. יו"ר הוועדה לביקורת המדינה ייצג את האופוזיציה, כל עוד לא ישונה תקנון הכנסת ברוב פשוט. 

לא רק שמספר יחידים ימנו ויקדמו שופטים אלא שהוועדה תוכל להדיח שופטים ברוב של תשעה חברים ללא עילה. שליטת הפוליטיקאים בשבעה חברי ועדה עלולה להביא לפתיחת הליכי סרק, שכל מטרתם לאיים על עצמאות השופטים. אסור ששופטים ימצאו במצב שעליהם להתגבר על החשש מהתערבות פוליטית בפסיקתם, בין בדרך של השפעה על קידומם ובין בדרך של נסיונות להדיחם. חוק יסוד: השפיטה מגן על עקרון עצמאות השפיטה אבל ניתן לשינוי ברוב פשוט. ללא עצמאות שיפוטית, ישראל תאבד את צביונה הדמוקרטי. 

הכותבת היא פרופ' חבר, בית ספר הארי רדזינר למשפטים, אוניברסיטת רייכמן.