היום בבוקר ניתן גזר הדין במשפט של המחבל שרצח את אורי שלנו. לא הייתי בבית הדין לשמוע את גזר הדין, לא מפני שזה לא נוגע לי. זה נוגע לי ונוגע בי כל שניה ושניה מאז אותו יום חמישי נורא מלפני כמעט ארבע שנים. זה נוגע בעומקים של כאב וגעגוע שלא ידעתי שאפשריים, בחוסר בלתי נסבל שהולך וגדל, בתחושת החמצה על כל מה שאורי הייתה יכולה להיות וכבר לא ובבטני המתהפכת באימה נוראית ממה שעבר עליה שם ברגעיה האחרונים.
לא הייתי שם לא רק מפני שאין בי יכולת לעמוד מול החושך הגדול הזה ולפגוש אותו. לא הייתי שם גם כי אני חושבת שמתן גזר הדין הוא לא סוף הסיפור. אני בהחלט שמחה שהפרק המשפטי הארוך הזה מגיע אל סיומו, ולמרות שאין שום עונש שיכול לכסות על המעשים האלו, קיוויתי כמובן שיוטל על המחבל העונש המירבי.
הסיפור של אורי שלנו, של כל החיים פה על פני האדמה הזאת, הוא סיפור המלחמה המתמשכת בין האור לחושך. האמת הפשוטה והגלויה היא שכוחות החושך והאור נמצאים בכל מקום, ללא הפרדה ברורה. בכל מקום יש אנשים שרוצים ובוחרים באור, בטוב ובתקווה, וכאלה שנכנעים ובוחרים בחושך, בהרס ובשנאה. גם בינינו החושך והאור לא מחולקים לפי מגזרים, דעות והשקפות, ואף בתוכנו פנימה ממש, בקיום הכי פרטי שלנו נוכל למצוא את המלחמה הזאת.
באותו יום בעין יעל שבירושלים התרחש מפגש בלתי אפשרי בין הכוחות האלה בקצוות שלהם. אורי, כמייצגת את האור והטהרה שיש בעולם, האמון בטוב, באמת ובחיים, אל מול המחבל הנתעב, כמייצג את כל כוחות החושך הקיימים: רוע, אלימות, שנאה ואכזריות. באותו מפגש שהרעיד את העולם, החושך התגבר על אורי, לקח אותה מאיתנו ואין נורא מזה. אבל את האור של אורי הוא הוא לא לקח. האור שלה קיים, מאיר ונוכח ואני שומעת אותו בתוכי הולך ומתגבר.
הקול של אורי הוא הקול של האור שגובר על החושך. אורי לא התעלמה מהחושך, היא הכירה בו, ראתה אותו, עמדה מולו והתנגדה לו. אבל היא לא הסתפקה בזה, כל הווייתה הייתה למשוך עוד ועוד אור לתוכה פנימה ומתוכה החוצה לעולם. אור של חיים, של אמת, של שלום ושל תקווה. אור של ריפוי.
אל מול כל כוחות החושך שמאיימים עלינו מתוכנו ומבחוץ גם היום, גם עכשיו, אני שומעת את הקול של אורי: "לפני ההסכמים, ההפרות והמלחמות - עשי לך שלום בתוכך", את בקשת האור שלה: "עשה שיהא עולמי עולם של שלום", ומתפללת שהאור הזה ילך ויתפשט בעולם, ימלא אותו וינצח את החושך.
הביא לפרסום: מתן וסרמן