אלף כלכלנים לא יצליחו להסוות את הכוונה האמיתית שמאחורי צונאמי המחאה שמתחולל כנגד הרפורמה המשפטית של הממשלה. הטיעון העיקרי של יוזמי המחאה מתבסס על הערכתם שהרפורמה המשפטית ותוצאותיה יבריחו משקיעים ויפגעו אנושות בכלכלת ישראל. מנגד, נשמע קול קורא במדבר של ראש הממשלה ושריו הכלכליים שנסחפו שלא בטובתם לעין הסערה שיזמו המתנגדים שלהם.
הסיפור האמיתי הוא הקפאת מצב; מצב שבו בית המשפט העליון ובג”ץ מנהלים את המדינה, מחליטים במקום בעלי סמכות, מחליטים במקום נבחרי ציבור, מחליטים במקום מפקדי צבא. בית המשפט העליון לאורך השנים, בין היתר, כפה על המדינה את התנחלותם של המסתננים בדרום תל אביב, הכשיר השתלטות של בדואים על קרקע פרטית השייכת ליהודים, מנע לא פעם הריסת בתי מחבלים, ביטל את “נוהל שכן” בטענה שאינו חוקי, והוא לא פעם מעדיף ומקדש את זכויות הפרט באשר הוא על פני טובת הציבור והמדינה. אלו דוגמאות בודדות מתוך מאות החלטות שקרעו את החברה, פגעו בביטחון האישי ופגעו ביכולת המשילות של הנבחרים. בנוסף, הן פגעו אנושות באמון הציבור במערכת המשפט.
גדולי המשפטנים בארץ ובארצות הברית מבקרים קשות את אותה המהפכה החוקתית שיצרה את המציאות הכללית במדינת ישראל, מציאות הפוגעת בעקרונות של משטר דמוקרטי וחריגה בכל קנה מידה עולמי. המצב הרע הזה טוב לבעלי העניין, אותם “ההגמונים לשעבר”, כפי שהגדירם פרופ’ מנחם מאוטנר. לאקטיביזם השיפוטי הדרקוני הזה צריך לעשות סוף, וזו המטרה העיקרית של הרפורמה המשפטית.
מול צורך עיקרי זה באים מתנגדי הרפורמה, מתוגברים בגדוד כלכלנים, וטוענים שהרפורמה תפגע בכלכלה. ייתכן. ייתכן אך לא בטוח. צריך להזכיר את מלחמת החורמה שניהלו אותן הישויות, מתוגברים בכלכלנים משלהן, נגד מתווה הגז. היום זורמים מיליארדים לקופת המדינה. לחשוב מה היה קורה אם המתנגדים היו נוחלים הצלחה במאבק ולהתחלחל.
פרופ’ יוג’ין קנדל, שעמד באותה העת בראש המועצה הלאומית לכלכלה, אמר אז בראיון ל”גלובס”: "מדובר בתופעה סוציולוגית, יש פה קבוצה של אנשים שתחת האצטלה של שמירה על אינטרס ציבורי עשו מעשה פוגעני שאין כמוהו. הם לא יכלו להתווכח באמת על הנושא, כי לא היו להם אלטרנטיבות אמיתיות מעבר ללהגיד 'לא'. אבל מה שהם עשו היה מאוד מתוחכם ומאוד נבזי. הם הטילו ספק בזה שהאנשים שמנהלים את המשא ומתן, מייצגים את הציבור".
הכלכלה חשובה ביותר ועל כך אין ויכוח, אך הכלכלה לא עומדת בזכות עצמה. יש מדרג של קדימויות, ובראשן יכולת המשילות ואמון הציבור ברשויות. בנושאים אלה יש לטפל בקדימות ראשונה. גם אם תהיה פגיעה כלשהי בכלכלה, היא ראויה לנוכח הצורך העיקרי – תיקון עמוק במערכת המשפט ולזה נועדה הרפורמה המשפטית.
הכותב הוא מנכ"ל מבטחי ישראל – פורום מפקדים לאומי