עברנו כמה מערכות בחירות, וחיכינו לממשלה שיש לה רוב. והנה גם כשזכינו למרפא, וקמה ממשלה יציבה, אין פתרון. מדוע?
על מדינת ישראל עוברים ימים קשים ומביכים. "בדרך למלחמת אזרחים", נאמר כאן יותר מפעם אחת, בצל ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית. נדמה שהפרדוקסליות שולטת בכל, והרי כמה מהפרדוקסים שבאים לידי ביטוי בחיי היומיום שלנו.
ראשית, ערביי ישראל זוכים לקבל את כל הזכויות שמדינת ישראל מעניקה לאזרחיה. קבוצה זו היא מושא לקנאה במדינות ערב בשל כל מה שהמדינה היהודית מרעיפה עליה. למרות זאת, יש בהם קומץ אלים, רדיקלי ובלתי לויאלי למדינה חרף כל השפע הטוב המורעף עליו. חלק מהרוצחים האכזריים ביותר, שטבחו בנו וגם בבני עמם, הם מערביי ישראל. הם לא פעם מגובים ומעודדים על ידי המנהיגות הערבית הנבחרת ועל ידי הארגונים השונים. האין זה פרדוקס?
גם הממשלה שלנו פרדוקסלית: ראש הממשלה בנימין נתניהו זכה לרוב בקלפי והקים ממשלת ימין על מלא עם עוצמה יהודית, ש"ס והציונות הדתית. הרכב הממשלה כיום הוא כזה שאין כמותו במדינות דמוקרטיות: אם כתוב "אין שני מלכים מושלים בכתר אחד", הרי כאן נבחרו שני שרים במשרד הביטחון, שני שרים במשרד המשפטים, וכן במשרד הרווחה, והיד נטויה.
בנוסף, בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית שמתקיימות בימים אלה ברחבי הארץ מונפים דגלי הלאום על ידי ההמון הרב. אלא שלצדם מונפים שלטים עם איומים או גינויים של הממשלה הנבחרת. כיצד שני הדברים מתיישבים זה עם זה?
עברנו כמה מערכות בחירות, וחיכינו לממשלה שיש לה רוב. והנה גם כשזכינו למרפא, וקמה ממשלה יציבה, אין פתרון, שכן הצד המפסיד לא מקבל את התוצאות. קיווינו שזה יוביל למרגוע אחרי שנים של קיטוב והקצנה, אבל כנראה שמגיפת הקורונה התחלפה בנגיף הפלגנות ושבירת האחדות.
כל אלה אינם מבשרים ימים טובים בעתיד. על הממשלה להתוות דרכים לכבות את האש (תרתי משמע) באבה, ובטרם הרחבת הפורענות והמשך הרג אזרחינו החפים מפשע.
הכותב הוא נשיא הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו