בשלהי שנת ה־75 לקיומה ניצבת מדינת ישראל בפני איום קיומי – איום על זהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית. רבות דובר על האיום על הדמוקרטיה הישראלית ומעט על הסכנה ליהדותה של המדינה. הסכנה הזו מגיעה מבפנים, מאלה המתיימרים להיות הנציגים של הציבור החרדי בישראל. מנהיגי ש״ס ויהדות התורה החליטו לחלק את העם לשניים: אלה שמגינים על המדינה ומממנים אותה ואלה שלומדים תורה על חשבון האחרים. שאיפתם היא לבצר את האוטונומיה החרדית ולהפוך את שאר הציבור למשרת חסר קול של האוטונומיה הזו.
זה לא סוד שהמנהיגות החרדית התנגדה להקמתה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית ונאבקה בתנועה הציונית בשנות טרום הקמת המדינה. כשנכשלה, החליטה לשנות את האסטרטגיה והחלה לפעול לשינוי צביון המדינה מבפנים. לאורך השנים היא הפכה את הדת היהודית לכלי השפעה והפכה את כל אלה שלא מסכימים איתה בסוגיות הדת והמסורת היהודית - ללא לגיטימיים. היא מחדירה למוחנו שערך לימודי התורה צריך לבוא על חשבון ערכים נוספים כמו הגנה על המולדת או שוויון בנטל, תוך התעלמות מוחלטת מדמויות מהעבר שמהוות השראה לדורות של יהודים כמו יהודה המכבי ויהושע בן נון, שהיו לוחמים, או מרמב״ם, שבמקביל להיותו הוגה הדעות הגדול ביותר ביהדות, עסק ברפואה.
בקיצור, חייבים להפריד את הדת מהמדינה כדי להציל את המדינה היהודית וכדי להציל את הדת היהודית.
התרעות פיקוד העורף